אמא של מתבגרים

כאשר שואלים את השאלה "מה המשאב הלאומי הכי חשוב בישראל?" התשובה היא בדרך כלל מאד קצרה: "האנשים!". או יותר נכון השכל, המוח, הידע והיצירתיות של האוכלוסייה בארץ. הרי לא סתם מדברים בדאגה על תופעת "בריחת המוחות" של המשכילים מישראל. אין לנו נפט, גז, זהב, יהלומים וכו', יש לנו רק הון אנושי.

רוב האנשים גם מסכימים עם הקביעה שיש פערים חינוכיים, חברתיים וכלכליים גדולים בין יישובי המרכז החזקים לבין היישובים בפריפריה. האוכלוסייה בעלת ההשכלה האקדמית, המתגוררת במרכז, מגיעה באופן כללי להישגים גבוהים יותר מאשר התושבים מהפריפריה. לכן יש צורך להשקיע בחינוך, לחזק ולטפח דווקא את האוכלוסייה שגרה בפריפריה, כדי להגדיל את ההון האנושי של מדינה ישראל.

אז אם קיימת כזאת הסכמה רחבה שיש להשקיע משאבים לצמצום הפערים בין האוכלוסייה המבוססת במרכז לבין האוכלוסייה החלשה בפריפריה, לטובת המדינה כולה, למה סוגרים את הספרייה הציבורית היחידה שיש בעיר קרית שמונה?

"ביום ד' הקרוב, 15.6.2011, תינעל הספריה העירונית של קרית שמונה. הסיבה - חוב של רשת המתנס"ים לנושים שונים. ההחלטה היא של בית המשפט המחוזי בנצרת עילית."

את הספרייה כבר רצו לסגור לפני שנה, אבל אז בנק הפועלים תרם, בנדיבות הראויה להערכה, את המימון להפעלת הספרייה למשך שנה שלמה. הגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות, לא?

ומה יש ליו"ר ועדת החינוך והתרבות זבולון אורלב להגיד על סגירת הספרייה בקרית שמונה

"הרשויות מטילות זו על זו את האחריות ומונעות מילדי קריית שמונה לקרוא ספרים. סגירת ספרייה היא פשע חמור יותר מלסגור בית ספר"

כאות מחאה על סגירת הספרייה הוחלט על ידי ועד המנהל של ארגון הספרנים והמידענים בישראל ולהשבית את כל הספריות בארץ ביום ד' – י"ג בסיוון 15.6.2011 – למשך שעה אחת בלבד בין השעות 13:00-12:00, לאות הזדהות עם תושבי קרית שמונה.

בספרייה בה אני עובדת כבר תלינו מודעה שנסגור את הספרייה למשך שעה. לשמחתי מנהלת המכללה הכירה בחשיבות השביתה ונתנה את אישורה להשבתת הספרייה. כל מי שהחינוך, התרבות, חופש המידע והמחקר חשובים לו צריך להזדהות עם המאבק הזה, כי אם הספרייה של קרית שמונה נסגרת אי אפשר לדעת איפה זה ייעצר.

בנוסף, סגירת ספריה בישוב עירוני כלשהו מהווה עבירה על חוק הספריות הציבוריות, חוק שמחייב גם את המחוקקים, את הרשות המבצעת ואת ראשי השלטון המקומי.

ישנה עצומה אלקטרונית באינטרנט שתישלח לראש הממשלה, לשר החינוך ולשרת התרבות. אנא היכנסו וחתמו על העצומה. חשוב להראות למנהיגנו שאנחנו לא מזלזלים בהון היחיד שיש לנו, ההון האנושי, ולא ניתן לסגור ספרייה ציבורית במקום שכל כך זקוק לה בלי מאבק.

http://www.atzuma.co.il/kiryatshmon

כמה אירוני שמחר מתחיל שבוע הספר העברי ובמקביל סוגרים את הספרייה הציבורית היחידה בעיר קרית שמונה. עצוב!

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס בסמינר לוינסקי בשם "כנס טכנולוגיה ומדיה בשירות החינוך".  

על פי הכתוב באתר הרציונל של הכנס הוא:

"שמכללת לוינסקי לחינוך רואה את תחום התקשוב כמנוף לחדשנות פדגוגית במערכת החינוך, וכמקדם שינוי בפרדיגמות ההוראה והלמידה."

לרוב אני משתתפת בכנסים והשתלמויות בתחום שאני עוסקת בו, דהיינו ספרנות-מידענות. התחום כל כך רחב שגם ככה אין דרך לכסות את כל הכנסים, השתלמויות וימי עיון המתקיימים במקצוע שלי, כך שלרוב אינני משתתפת בכנסים בתחומים אחרים. הפעם הציעו לי להשתתף בכנס בלוינסקי, מכיוון שאני חברה בוועדה במקום העבודה שלי הדנה בנושאים של הכנס. הנושא נושק לתחום עיסוקיי בספרייה ולאור העובדה שהתכנית נראתה מעניינת שמחתי להיענות לבקשה.

במיוחד עניין אותי החלק בו הציגו חברות מובילות בתחום טכנולוגיות מידע ותקשורת, יזמים וראשי עמותות את היוזמות שלהם בתחום החינוך: 

• חזון Apple בחינוך - ערן תור, מנכ"ל iDigital 
• Google: שיתופיות בקמפוס - ברק רגב, מנהל אזורי Google אינטרפרייז ביוון, ישראל ודרום אפריקה,
• גדלים אחרת, חושבים אחרת: StartupSeeds, הבית לנוער הטכנולוגי - עמי בן בסט, מנכ"ל StartupSeeds
• חדשנות טכנולוגית והעצמת ההוראה והלמידה - יוסי שובל, מנהל קשרי חוץ, Intel ישראל

לצערי מאד התאכזבתי מהכנס. היו הרבה דיבורים ומילים יפות, בלי הרבה מאחורי זה. בהחלט היה שם הרבה פרסום ושיווק עצמי. הפרזנטציות היו מלוטשות, מלוות במצגות וסרטוני פרסום יפים, אבל חסרי תוכן חינוכי ממשי. באו לביטוי בהרצאות 2 תפיסות עולם חינוכיות שונות. הראשונה, שהיו שותפים לה ערן תור וברק רגב, היא שהמורה היום די מיותר. פעם המורה היה בעל הידע ותפקידו היה להעביר את הידע הזה לתלמידים. היום, בזכות הטכנולוגיות החדשות והגישה החופשית של התלמידים למידע באינטרנט, כולם שותפים לתהליך הלמידה ודפוסי ההוראה המסורתיות כבר לא רלבנטיות.

לעומת זאת יוסי שובל מאינטל הביע דעה אחרת, שאני לגמרי שותפה לה. הוא טען שהטכנולוגיה היא בסך הכל כלי שתומך בתהליך ההוראה. פעם היו כלים בלתי ממוחשבים והיום יש כלים ממוחשבים, אבל הגורם האנושי נשאר אותו גורם ואי אפשר לגרוע מתפקידו של המורה.

בתחום הטכנולוגיה לא חידשו לי כלום. את כל החידושים כבר שמעתי בכנסים של מידענות לפני 3 שנים לפחות. העלייה של הרשתות החברתיות והצעירים שנולדו עם העכבר ביד. מחשוב ענן, הצורך להיות מחוברים כל הזמן מכל מקום. המגמה לפתח אפליקציות לטלפונים סלולאריים המאפשרים למשתמשים גישה לכל היישומים שהם רוצים, כדי לענות על הרצון להיות מחוברים למידע מכל מקום ובכל זמן.

ציפיתי להרצאות יותר תכליתיות על שימושים בטכנולוגיות מתקדמות לשיפור ההוראה, על יישומים בשטח שאפשר ללמוד מהם, אבל לרוב היו דיבורים תיאורטיים שאי אפשר לעשות איתם כלום. יוצאת דופן הייתה ההרצאה המרתקת של דן חמיצר. הוא דיבר על פרויקט חינוכי שלו עם אינטל ומשרד החינוך, המשתמש בממשק חידה אינטראקטיבי כדי להניע את התלמידים לחקור וללמוד. את הנושאים השונים הם לומדים בדרך מעניינת מתוך הרצון לפתור את החידות של חמיצר. ההרצאה שלו השאירה טעם של עוד ואני מקווה שתהיה לי הזדמנות נוספת לשמוע יותר על שיטת החינוך שלו.