אמא של מתבגרים

בכה אבכה לילה ויומם – על קינות תשעה באב (אגרת מתוך אתר הכותל)

האגדה מספרת כי באחד הלילות, בעת נסיגתו של נפוליון בונפרטה מרוסיה, בשנת 1812, נתקל הקיסר בבית שמתוכו הבהב אור נרות. נפוליון התקרב אל החלון ומבעדו ראה מחזה מוזר – קבוצת אנשים ישובים על הרצפה, ספרים בידיהם, והם קוראים בהם לאור נרות בנעימה נוגה - ובוכים. בונפרטה הסקרן ציוה להוציא אליו את מנהיג הקבוצה הזאת. האיש הזדהה כיהודי – רבה של הקהילה היהודית במקום. הרב הסביר לנפוליון כי הוא ובני קהילתו מתאבלים על חורבנו של בית המקדש. "מתי חרב בית המקדש הזה?" תמה נפוליון "לפני אלף ושמונה מאות שנה" אמר הרב. "על בית שחרב לפני אלפיים שנה, מתאבלים אתם כל שנה?" התפלא הקיסר, ולפמלייתו אמר "עם שמסוגל לשמר את זכר מולדתו שנים רבות כל כך – ישוב ויבנה אותה".

בשבוע שעבר הלכתי לאירוע בבית אבי חי "למי אבכה - ערב של קינות, מחשבות וכוונות לקראת תשעה באב" בהשתתפות שלוש זמרות נשמה ושני חלילני נאי שביצעו יחד קינות עתיקות וחדשות. גם הופיעו המשוררת רבקה מרים וקובי אוז ובהנחיית ד"ר מאיר בוזגלו שוחחו על שלל הפנים של תשעה באב בימינו.

השירים היו החלק המוצלח של הערב, השיחה הרבה פחות, אבל בעקבות הערב התחשק לי ללמוד יותר על הקינות. באינטרנט מצאתי הרבה חומר מעניין וחשבתי לשתף אתכם בחלק מהדברים שמצאתי.

חומר הסבר כללי על קינות לתשעה באב אפשר למצוא באתרים:

אנציקלופדיה דעת – יש שם קשורים נוספים.

בוויקיפדיה – יש שם ערך ממצא על הנושא עם קשורים רבים נוספים.

הזמנה לפיוט - מאגר הפיוטים והלחנים – אתר מדהים, ממש אוצר, עם הסברים על הפיוטים, מילות הפיוטים ואפשרות להקשיב לביצועים בלחנים שונים.

ביו טיוב מצאתי סרטונים של תפילות תשעה באב בלחנים של קהילות שונות. הנה מבחר:

קינות על פי מסורת יהודי מרוקו – הקינות הועלו ליו טיוב מהאתר דרכי אבותינו

כאשר ראיתי את הפרויקט של אורי קציר "שלושה קטעים מרגשים" התלהבתי ותכננתי לכתוב פוסט. קיבלתי תזכורת גם בישרא-בלוג, שהפך את הפרויקט ל"נושא החם" שלושה רגעי קסם-בספר,סרט או תכנית טלויזיה. למרות התלהבותי לא הספקתי לכתוב ושכחתי מכל הסיפור.  

ביום חמישי קיבלתי תזכורת שפרויקטים טובים לא נעלמים כל כך מהר. ימימה, שכתבה בעצמה פוסט בנושא, העבירה אליי את השרביט. תודה ימימה.

אין ספק שבגילי אפשר למנות הרבה יותר משלושה קטעים מרגשים והקושי הוא לבחור על איזה מהם לכתוב. החלטתי לחלק את השלושה לפי שלושת התרבויות המרכיבות את זהותי. אמריקאי, אירופאי ויהודי. נולדתי בארצות הברית בבית דתי להורים ניצולי שואה ממוצא מזרח-אירופאי. גדלתי במערב אירופה ואחרי שסיימתי את בית הספר עליתי לישראל לבד. אבי בא מרקע חסידי ולי יש אהבה גדולה לתרבות היידיש.

1. אמריקאי 

אחד הספרים הבודדים שקראתי יותר מפעם אחת הוא "נשים קטנות".

ספרה של לואיזה מיי אלקוט עוסק בחייהן של הבנות למשפחת מרטש בתקופת מלחמת האזרחים באמריקה. אבי המשפחה הוא כומר שנמצא בחזית. האם ובנותיה חיות בצניעות וצריכות להתמודד עם כל מיני מצבים לבד. בעצם הן מתנהגות כמו נשים גדולות, למרות שלספר קוראים נשים קטנות.

קשה להסביר מה יש ברומן הזה המרתק את הקוראים, צעירים ומבוגרים כאחד. יש בו מסע התבגרות של ארבעה אחיות בעלות אופי שונה המאוחדות בחוזקה ותומכות זו בזו בכל מצב.

יש בו הרבה עצב ושמחה, הומור ותאורי הווי. הספר מלא בקסם של תקופה בה היחידה המשפחתית הייתה מאוחדת והערכים היו ברורים. הסופרת לא מנסה ליצור עולם אידיאלי איפה שקורים רק דברים טובים. זאת לא אגדה עם הפי אנד, אלא ספר המתאר חיים עם רגעים קשים ועצובים לצד רגעים משמחים.

הפרק המתאר את המות של בת' בעיני מרגש ביותר. בקריאות חוזרת, למרות שידעתי בדיוק מה עומד לקרות, הפרק הזה תמיד גרם לי לבכות.