"לך לשלום חג הסוכות, בוא בשלום חג המצות".
כך שרו במוצאי חג הסוכות בבית הכנסת הצפון אפריקאי איפה שזיס מתפלל. אני מתארת לעצמי שיש אנשים שיגידו: "רגע, תנו לנו קצת מנוחה אחרי החג הזה לפני שאתם מכניסים אותנו כבר לחג הבא" ואפשר להבין את התגובה הזאת. אני דווקא אוהבת את תחושת ההמשכיות של גלגל השנה היהודי.
החגים הסתיימו ומחר חוזרים לעבודה. הייתי שמחה לעוד שבוע חופש. לא מתגעגעת לעבודה, לפקקים, ללוח זמנים לוחץ, לקום לפי השעון ולא לפי הרצון. היה לי חג מאד נחמד וחבל שהוא נגמר. לא עשיתי הרבה, יותר נכון לא עשיתי כמעט כלום. אפילו עם הבישולים לא השתוללתי ואיפה שיכולתי עשיתי לעצמי חיים קלים ולא בישלתי שום דבר מסובך.
בעיקר ישנתי, המון. הייתי מאד עייפה ולחוצה לפני החופש ואצלי התרופה הכי טובה היא שינה. גם לא היו לי אמביציות לטייל. לא יכולתי אפילו לחשוב על לנסוע בכבישים הפקוקים למקומות העמוסים של חול המועד. זה לא פשוט לוותר על טיולים, מכיוון שבעצם רק בחול המועד וביום העצמאות אנחנו יכולים לטייל ואז אין חשק לטייל, כי כל הארץ פקקים פקקים. הכי רחוק שהגענו היה קריית יערים, יישוב ליד אבו גוש, כדי לבקר משפחה שבאה מחו"ל לחג.
היו לנו 2 שמחות גדולות החג. אחת לאומית, חזרתו של גלעד שליט הביתה, ואחת פרטית, בניית סוכה על המרפסת שלנו, אחרי 3 שנים שהיינו בלי סוכה משלנו והתארחנו אצל אחרים או נסענו לחג למלון. תמיד אהבתי את חג הסוכות בישראל, אבל בשנים שלא הייתה לנו סוכה החג היה עצוב. זיס לא שם פירור בפה מחוץ לסוכה ולהיות תלויים בטובות של אחרים זה לא נעים.
גרנו שנתיים בשכירות בדירה בלי מרפסת ושנה שעברה גם בדירה שלנו המרפסת לא הייתה גמורה. הסיפור הזה גרם לנו (ועוד גורם לנו) להרבה עגמת נפש. מלכתחילה בתכנית שהוגשה על ידי האדריכל לעירייה הייתה צריכה להיות לנו מרפסת בעומק של 2.5 מ"ר, שזה יופי. אבל בשלבי הבנייה הסתבר שהאדריכל טעה ושיש לנו מרפסת רק בעומק של 1 מ"ר. בגלל שהמרפסת עקומה אז בצד אחד יש לנו 1.20. אחרי שהטעות התגלתה לא סיימנו לבנות את המרפסת, כי ניסינו לשכנע את השכנים לאפשר לנו להוסיף עוד חצי מטר, כך שהמרפסת תהיה בגודל סביר.
לעירייה לא הייתה התנגדות, אבל 2 שכנים סירבו בתוקף לאפשר זאת. כבר כתבתי שיש לנו שכנים מהגיהינום, נכון? מדובר ב-2 שכנים מתחתינו שהשתלטו בצורה לא חוקית על השטח המשותף כדי לבנות לעצמם חצרות, אבל הם התנגדו שנוסיף חצי מטר בצורה חוקית למרפסת שלנו! תאמינו לי, זה לא היה מפריע להם בכלל ודי ברור שהם ניסו לסחוט מאיתנו כסף. מדובר באנשים אלימים שלא כדאי להתעסק איתם.
אחרי שהתברר לנו שאין סיכוי שיסכימו, סיימנו לבנות את המרפסת בקיץ ובנינו סוכה צרה על השטח שיש. יצאה סוכה חמודה ואפילו אירחנו בה משפחה וחברים. היה צפוף, אבל היה שמח כי כל כך הערכנו שיש לנו סוכה משלנו. הרי ההצטופפות הזאת היא חלק מחוויית הביחד בסוכה. איך אמרתי לאורחים שלנו: "אם יש מקום בלב אז יש מקום בסוכה".
אני מאחלת לכם, לפי המסורת שלי, A gitten winter – חורף טוב, הרבה בריאות וממחר דיאטה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
