אמא של מתבגרים

לפני כמה שבועות הבת שלי קנתה 2 טבעות. אחת היא נתנה כמתנת יום הולדת לחברה ואת השנייה שמרה לעצמה. בגלל שהיא לא רגילה לענוד טבעות היא הייתה מורידה אותה כל הזמן, כדי לעשות כלים למשל, או סתם כי הטבעת הציקה לה.  לכן בוודאי לא תתפלאו לשמוע שבנסיבות האלה הטבעת מהר מאד הלכה לאיבוד.

היא גילתה את האבידה בשבת, כמה דקות לפני שהתכוננו לצאת לארוחת צהריים אצל חברים. בתי  הייתה מאד נסערת מהאבידה והחליטה שהיא לא באה איתנו לארוחה, אלא נשארת בבית כדי לחפש את הטבעת. ניסינו לשכנע אותה לבוא איתנו ולחפש את הטבעת אחר כך, אבל לא עזר כלום, היא התעקשה שהיא לא רעבה ושחשוב לה לחפש את הטבעת.

מכיוון שהחדר שלה בדרך כלל נראה כמו סדום אחרי ההפיכה, לא התרגשנו, כי היינו בטוחים שהטבעת מתחבאת אי שם מתחת לבלגן. ייעצנו לה לסדר את החדר ואז לחפש ולשם שינוי היא הקשיבה לנו. אבל, אחרי שחזרנו הביתה מצאנו ילדה עצובה, בלי טבעת. אפילו בפח אשפה היא חיפשה ולא מצאה כלום. העפתי מבט בחדר ולא הבנתי איך אפשר למצוא שם משהו, אבל בתי התעקשה שהיא סידרה אותו ושהטבעת לא שם.

טוב, כמו שאומרים  Desperate Times Call For Desperate Measures, אז הצעתי לה להשתמש בסגולה למציאת אבידה של ר' מאיר בעל הנס. למי שלא מכיר, קיימת סגולה למציאת אבידה – לומר 3 פעמים את המדרש הבא ולתת צדקה לקופת רבי מאיר בעל הנס:

"אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם, מן הכא ויקפח אלוקים את עיניה, ותלך ותמלא החמת.
אלקא דמאיר ענני, אלקא דמאיר ענני, אלקא דמאיר ענני. בזכות הצדקה שאני נודב לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס זכותו יגן עלינו למצוא את האבדה שאבדתי".   (עפ"י מדרש רבה בראשית נ"ג, י"ט)

אצלנו נהוג להגיד רק את המשפט השני ולתת צדקה. בהתחלה בתי צחקה עלינו וסירבה בכל תוקף להשתמש בסגולה. הרי היא בחורה נאורה שלא מאמינה בסגולות ואמונות טפלות. בסוף השתכנעה, (כנראה מרוב ייאוש) אמרה את הפסוק ואחרי חצי שעה מצאה את הטבעת בתוך נעל על הרצפה מתחת לערימת בגדים.

את הצדקה שמנו במו ידינו בקופת הצדקה בקבר של רבי מאיר בעל הנס בטבריה, כאשר היינו שם בחופש לפני שבועיים.

רבי מאיר בעל הנס - קיר חיצוני של המבנה

 

מבט על טבריה מהקבר

אבל זה לא סוף הסיפור. שבוע לאחר מכן היא עוד פעם איבדה את הטבעת, הפעם בבסיס הצבאי איפה שהיא משרתת. היא התקשרה אלינו כולה מבואסת שהיא עוד פעם איבדה את הטבעת והפעם היא הייתה משוכנעת שלעולם לא תמצא אותה בבסיס כאשר היא אפילו לא זוכרת איפה היא איבדה אותה. שאלתי אותה אם היא השתמשה בסגולה הבדוקה שעזרה לה בפעם הקודמת והתשובה הייתה שלא. בטלפון הקראתי לה את הנוסח והיא חזרה על המילים.

תאמינו או לא, אחרי כמה זמן ניגשה אליה חברה לקורס והחזירה לה את הטבעת. מסתבר שחיילת אחרת מצאה את הטבעת, אבל לא ידעה למי היא שייכת. היא שאלה את החברה לקורס של בתי אם היא יודעת למי הטבעת שייכת ומכיוון שהיא זיהתה שמדובר בטבעת האבודה של בתי היא החזירה לה אותה. את הצדקה לעילוי נשמתו של רבי מאיר בעל הנס ניתן הפעם בירושלים ולא בטבריה.

אל תשאלו אותי אם הסגולה עובדת כל פעם כי אין לי תשובה, כל אחד והאמונה שלו. הנה קישור לגרסת ההדפסה של הסגולה למציאת אבידה – אצלי הדף מחובר עם מגנט למקרר. אי אפשר אף פעם לדעת מתי נצטרך אותו.  

הפסוק הזה זוכה להמון פירושים שונים. כל פירוש מבטא את השקפת עולמו של המפרש.

יש כאלה שמהללים את ההתמודדות של הנשים עם המצבים הכי קשים במצרים. יש כאלה שמעודדים דרך הפירוש שלהם התנהגות נשית מסורתית רצויה כמו צניעות. יש פירושים שמשבחים את האמונה של הנשים, שהייתה יותר גדולה מאשר של הגברים. גם פירושים פמיניסטיים לא חסרים.

הפירוש הכי אהוב עליי הוא של ר' נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ.  בעבר כתבתי פוסט על הכינוי שלי "ביילע" ואיך השם מתקשר לחסידות רופשיץ. רק אזכיר כאן שסבא שלי ז"ל היה חסיד רופשיץ. חסידות זו איננה קיימת עוד, אבל מנהגיה השפיעו רבות על חסידויות אחרות. 

ר' נפתלי התפרסם בפקחותו ובאמרותיו השנונות. הסיפור הבא מוכיח שאכן היה לו חוש הומור מיוחד.

העתקתי את הסיפור מאתר "כיפה" כאן.

בזכות נשים צדקניות