אמא של מתבגרים

נושא הכנס השנה היה "קריאה מחודשת בספרי הילדים הקלסיים". הנושא נבחר בגלל שבזמן אחרון יש הרבה מהדורות ותרגומים חדשים של מיטב ספרי הילדים והנוער הקלסיים. רוב הקלאסיקה נכתבה במאה ה-19, בתקופה הויקטוריאנית, כאשר בעקבות שינויים כלכליים וחברתיים מערכת החינוך התפתחה ויותר ילדים למדו קרוא וכתוב. קהל הקוראים של ספרי ילדים התרחב ונוצר צורך לספק חומר קריאה מגוון לקהלים שונים. בחברה של המאה ה-19 הייתה נהוגה אבחנה מגדרית ולכן התפתחו סוגי ספרות שונים לשני המינים. לבנים כתבו ספרי הרפתקאות ומסעות. לבנות כתבו ספרי משפחה רגשניים עם דגש על תהליך ההתבגרות ומהי התנהגות נאותה לנשים, המתאפיינת בעידון, שליטה עצמית, צייתנות ורצינות.

מתוך דברי הפתיחה לכנס של רננה גרין-שוקרון, מארגנת הכנס וראש המרכז לספרות ילדים ונוער:

"תרגומים חדשים ליצירות ספרות מייצרים שיח מחודש בנוגע לערכים שהיצירה משקפת, ובחינה של השינויים העוברים על התרבות.

ננסה לענות על מגוון שאלות כגון: מדוע הספרים הללו נשארו אהובים על המבוגרים שקראו בהם בילדותם ובמה הם מושכים גם את הילדים ובני הנוער של היום לקריאתם? במה שונה קריאתנו בספרים האלה כיום לאור השינויים שחלו בערכים ותפיסות עולם בתחום היחסים בין המינים, בין מבוגרים וילדים, תפיסות דתיות, גזעניות ומעמדיות?"

ההרצאה הראשונה הייתה של דנה כספי, מתרגמת ספרות משפות סקנדינביות לעברית. תרגומיה משקפים את ידיעת השפות והיכרות עם התרבות, הנופים והטבע של ארצות אלה. דנה תירגמה מחדש את בילבי והמומינים, דמויות אהובות כבר מעל 50 שנה. אסטריד לינדגרן כתבה את בילבי בשבדיה וטובה ינסון כתבה על המומינים בפינלנד ב- 1945 . הם היו ייחודיים בזה שהם לא ניסו לחנך את הילדים, אלא לגרום להם להנאה מהקריאה. שני הספרים הדגישו את ייחודיותן של דמויות אינדיבידואליות ואת קבלתן כשוות ואהובות בתוך החברה הסובבת, על אף שונותן.

דנה הסבירה שהבעיה של התרגומים הישנים היא לא השפה הגבוהה, אלא השפה המיושנת, המרחיקה את הספרים מהילדים. בנוסף, תרגמו את הספרים לעברית לא מהמקור הסקנדינבי, אלא מתרגומים שונים לאנגלית. בתרגומים אלו באים לביטוי פרשנויות לטקסט של המתרגמים לאנגלית שרצו לשקף את הערכים האמריקאים, תוך כדי שינויים בגרסה הסקנדינבית. התרגומים החדשים שלה שומרים על נאמנות למקור וכתובים בשפה עדכנית.

את יהודה אטלס הסופר כולם מכירים. הוא גם חוקר את קורות חייהם של סופרי ילדים ונסיבות כתיבת ספריהם. בכנס יהודה סיפר את הסיפור של רוברט לואיס סטיבנסון ועל אופן כתיבת ספריו המפורסמים. "אי המטמון" פורסם בשנת 1883 ונחשב למייצג של ספרי הרפתקאות, ו"ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד" מעלה שאלות פילוסופיות ומוסריות, הרלבנטיות למתבגר בשלב גיבוש זהותו כיצור חברתי.

יונתן יבין דיבר על "טרזן מלך הקופים", הדמות שהיוותה מודל להזדהות והשראה עבור נערים רבים וכמקור לעיצוב דמותו של הגבר האידיאלי בתרבות המערבית. יונתן יבין תירגם את הספר מחדש והביע הזדהות מלאה עם טרזן. הוא יצא נגד ספרי ילדים ונוער שמראים רק מציאות ורודה, שאין בהם קשר לעולם האמיתי. לטענתו יש לכתוב ספרים ריאליסטיים ולהראות את המורכבות והקשיים של החיים כדי שבעזרת הספרים ילדים ובני נוער ילמדו להתמודד עם המציאות שבהם הם חיים. את הספרים שלו הוא כותב במגמה הזאת, למרות שהמו"לים לא כל כך מתלהבים לפרסם ספרים כאלה.

כמו בכל שנה הוענק בשם גרשון ומניה ברגסון את הפרס על שם בנם אביחי ברגסון ז"ל לעבודת מחקר בתחום ספרות הילדים לתלמידת המכללה. הטקס היה מאד מרגש.   

אחרי ההפסקה, בה היה לי כיף לפגוש חברות וסטודנטים וותיקים, הרצתה מאשה צור-גלוזמן על ספרות לנערות מהמאה ה-19, "ג'יין אייר" ו"נשים קטנות". ספרים אלו נועדו לחנך את המתבגרות ולשקף את מעמדה המדוכא של האישה, שצמצמה את פעילותה לתחום הביתי והעמיד את הנישואין והאימהות כיעדה הבלעדי. אולם הקריאה בספרי הנערות מגלה כי בספרים נכללו גם מסרים שהיו חתרניים ומתקדמים לתקופתם ונחשבים כיום למעצימים עבור נשים צעירות.

הם הציגו נערות עצמאיות, שהתפרנסו כמורות או אומנות, שלא היססו להשמיע את קולן, לבחור בעצמן את בני זוגן ולהינשא מתוך אהבה ולא רק מתוך שיקולים כלכליים. דמותה של ג'ו, למשל, בספר "נשים קטנות" נחשבת כדמות המורדת במוסכמות המגדריות של תקופתה.

יחיעם פדן חוקר, סופר, עורך ומתרגם, מומחה לספרות ילדים ונוער, הציג מבחר מהספרים הקלאסיים שתורגמו במשך השנים, אלה שזכו להצלחה רבה בקרב הקוראים ואלה שפחות. כמוכן הציג ספרים איכותיים שמשום מה לא זכו לפופולאריות וניסה לנחש מה מהספרים שנכתבים היום ייהפכו לקלסיקה של מחר. הוא דן בשאלה מהי ספרות טובה, מה ראוי שילדים ובני נוער יקראו והאם יש עוד להמליץ לילדים של ימינו לקרוא את הקלאסיקה של המאה ה-19 או שמא ספרים אלו כבר לא רלבנטיים להם.

ההרצאה האחרונה של עפרה עמית הייתה שונה מהקודמות. דנו בספרים הקלסיים מצד הטקסטים והתכנים שלהם ועפרה דיברה על האיורים, הממלאים תפקיד חשוב ביצירה הספרותית השלמה, הכוללת מרכיב מילולי ומרכיב חזותי המשלים, מרחיב ומפרש את הטקסט הכתוב.

עפרה עמית היא מאיירת שעבודתה המגוונת כוללת איורים לספרי ילדים, למגזינים ולעתונות. היא התמודדה לאחרונה עם משימה מורכבת של איור מעשיות האחים גרים, לכבוד הוצאת אוסף מעשיות במלאת 200 שנה להוצאת המהדורה הראשונה. המשימה הייתה קשה, כי הסיפורים אוירו כבר כל כך הרבה פעמים שלכאורה כבר אין מה לחדש. עפרה בחרה לאייר את הסיפורים במהדורה החדשה בסגנון מינימליסטי עם מעט צבעים. היא הסתמכה על העובדה שהסיפורים כל כך מוכרים שאין צורך לצייר הרבה פרטים. בנוסף דווקא המינימליזם הזה מאפשר לקורא להכניס את עצמו לסיפור, להפעיל את דמיונו ולהכניס את הפרשנות שלו לסיפור.

היה כנס מוצלח, ההרצאות היו מעניינות, שמחתי לפגוש את החברות שלי ואם בא לכם לראות תמונות של הכנס היכנסו לדף הפייסבוק של הספרייה

ותחפשו שם בתמונות את האלבום "כנס ספרות ילדים תשע"ב". 

הכנס השנתי התקיים בחנוכה במכללת דוד ילין בהשתתפות של כ-300 ספרנים ואנשי חינוך מכל הארץ. כל שנה הכנס מוצלח, אבל השנה מארגנת הכנס, רננה גרין-שוקרון, ראש המרכז לספרות ילדים ונוער במכללת דוד ילין, התעלתה על עצמה בבחירת הרצאות מרתקות וארגון מושלם.

רננה ציינה שמטרת הכנסים לתרום לטיפוח ספרות הילדים בארץ ולעידוד הקריאה בה. ההרצאות המרכזיות הוקדשו לנושא "אנחנו והם": תרומתה של ספרות הילדים והנוער לחיזוק הזהות מצד אחד ולמאבק בגזענות ובאי שוויון בחברה מצד שני.

הכנס התחיל בהרצאה של גדעון טיקוצקי, שכבר שמעתי ביום עיון מעניין אחר. הוא הציג יצירות מוקדמות ולא מוכרות של לאה גולדברג לילדים. בסיפורים אלה מתוארים ילדים עולים מתפוצות שונות וההתייחסות של האוכלוסייה המקומית אליהם. יש היבט דידקטי מובהק, "מגוייס" בסיפורים לטובת כור ההיתוך הישראלי. מורגש ביצירות שללאה גולדברג, בתור עולה חדשה בעצמה, היתה הרבה אמפטיה לעולים שהיא מתארת בסיפוריה.

ד"ר חנה לבנת דנה בשאלה האם ספרות משפיעה על המציאות ויכולה לשנות אותה. התשובה הייתה כן ולא. מצד אחד הספרות לא מנעה את מלחמת העולם השנייה, מצד שני על הנוער היהודי הגרמני היא כן השפיעה. הרצאתה התבססה על ספרה המחקרי "כמה יפה להיות יהודי: עיצוב זהות לילדים יהודים בגרמניה בשנים 1933-1938 " (יד ושם, 2009).

היא תיארה איך ספרות הילדים והנוער עזרה בהתמודדות עם המצוקה שחוו ילדים יהודים בגרמניה, בין השנים 1933-1938, לאחר הערעור שחל במעמדם החברתי ובזהותם הגרמנית-יהודית בעקבות עליית המפלגה הנאצית לשלטון.

ד"ר לבנת הציגה את ארבעת הזרמים היהודיים שפעלו בגרמניה באותה תקופה והדגימה מסרים שהעבירו לילדים באמצעות יצירות ספרותיות שהובאו מהארץ ותורגמו לגרמנית ויצירות שנכתבו שם. ד"ר לבנת טוענת שבזכות ספרים אלו ילדי גרמניה גיבשו לעצמם זהות לאומית ציונית חדשה שהביאה את חלקם הגדול של הצעירים לעזוב את גרמניה בזמן ולהינצל.

הקריקטוריסט מישל קישקה ריגש את הקהל בהצגת ספרי קומיקס למבוגרים וילדים שהתפרסמו ברחבי העולם בעשורים האחרונים ועוסקים בנושא השואה, בבני הדור השני ובסיפורי הישרדות. מישל קישקה גדל כמוני בבלגיה והרגשתי הזדהות רבה עם דרך ההתמודדות שלו כבן הדור השני עם השואה.

לדבריו החיבור של קומיקס ושואה לא היה מקובל ולכן לקח זמן עד שבספרי קומיקס התחילו להתייחס לנושא הכבד הזה. הוא הזכיר בראש ובראשונה את ספרו של ארט ספיגלמן "מאוס", שיצא לאור לאחרונה בארץ בתרגום חדש ולדעתו זהו ספר חובה.

ד"ר תמר ורטה-זהבי, מרצה על חינוך לגיל הרך וסופרת בעצמה, דנה בשאלה האם ספרות יכולה לעזור להילחם נגד גזענות. היא הדגימה באמצעות ספרה מרטין, אודות המאבק הלא אלים של מרטין לוטר קינג בגזענות כלפי שחורים בארה"ב, איך היא מעוררת בילדים מודעות להתייחסות גזענית. המפתח הוא בניית הזדהות אצל הילדים כלפי הגיבור ושימוש באיורים כדי להשיג מטרה זו.

ד"ר תמר ורטה-זהבי טוענת שבמלחמה נגד הגזענות יש שני סייגים - מאבק בלתי אלים ומודעות לכך שהגזענים אינם האויבים אלא הגזענות עצמה.

המלחינה ליאורה שלזינגר השמיעה סיפורים מולחנים לילדים צעירים ואמרה שהמוזיקה יכולה לעזור להבנת הסיפור על ידי הפעוטות. היא הדגישה שזו עוד דרך לקרב את הילדים לסיפורים. המוזיקה באה לשרת את הסיפור. האיורים מאד משמעותיים, כמו החריזה והמשקל, אחרת הסיפור המולחן לא יהיה קליט.

בסיום הכנס סיפרה ד"ר בלהה פיאמנטה על תהליך יצירתו של ספרה המשותף עם אביבה חגי ממכללת דוד ילין "הטיפה שנבהלה", המקנה לילדים מושגים מתחום מחזוריות המים בטבע באמצעות סיפור בחרוזים, על הרפתקאותיה של טיפה קטנה במסעה מן המפל אל הים.

גם הצד החברתי היה מוצלח. שמחתי לפגוש חברות ותלמידים שלימדתי בעבר שבאו להשתתף בכנס המהנה הזה.