אמא של מתבגרים

באמצע אוגוסט מדונה חגגה יום הולדת 50. טיפה באיחור אני מאחלת לה מזל טוב.

היא נראית נהדר. הלוואי על כולנו בגיל הזה.

אפשר לחשוב שהיא זמרת טובה או לא, לאהוב את הקול והשירים שלה או לא, אבל אי אפשר להתווכח עם הצלחתה ומעמדה כסופר סטאר כבר למעלה מעשרים ושש שנה. מעטות הזמרות שעברו כל כך הרבה תהפוכות במשך הקריירה שלהן. לא משנה מה היא עושה, היא מעוררת עניין.

אישית, יש שירים שלה שאני אוהבת ויש שלא. יש לה שירים פרובוקטיביים, נכון, אבל אפשר למצוא בהם גם מסר מעורר מחשבה מעבר לסתם פרובוקציה. אני מודה שמאז שהיא התחילה להתעניין בקבלה ובאה לבקר בארץ, ההתעניינות שלי בה גדלה, למרות שבשנות השמונים והתשעים היא הייתה הרבה יותר מעניינת.

כמו שכתוב באתר nrg

מדונה של שנות השמונים והתשעים שברה מוסכמות, חצתה גבולות, הכתיבה אופנות והוכיחה את יכולתה המדהימה לחדש ולשנות. ההצלחה של מדונה היא כנראה פחות תוצאה של הכישרון האמנותי שלה, ויותר יכולתה לצאת מגבולות הז'אנר של עצמה, ובעיקר להמציא אותו מחדש.

מי שמעוניין לראות את הכתבות שהופיעו באתר של מעריב לכבוד יום הולדתה מוזמן לקרוא כאן

יש כתבות העוקבות אחרי הצלחת מדונה דרך השירים המשמעותיים ביותר בקריירה שלה.

על חלקם אין ויכוח בכלל שהם בין השירים הכי מוצלחים שלה, כמו:

 Papa don't preach, Into the Groove, Like a prayer,

לגבי אחרים יש דעות לכאן ולכאן.

בכתבה הבאה (באנגלית) Madonna: A life in 10 songs

יש סקירה של 10 תחנות בחיי מדונה דרך שירים חשובים בקריירה שלה. הסקירה מלווה בקישור מכל שיר לוידיאו קליפ ביו-טיוב.

אני נהניתי לעבור עם הכתבה על עשרת השירים המוצלחים האלה, אני מקווה שגם אתם.

Papa don't preach

La Isla Bonita

כאשר ראיתי את הנושא החם "שיר ה-60" התחילו להתנגן לי בראש שירים, ישנים וחדשים. חשבתי, כמו רבים אחרים כאן, שאי אפשר לבחור רק 10 שירים מתוך המבחר העצום הקיים.

שירים עבריים היוו מין חוט מקשר בין תקופות שונות ומקומות שונים בחיי ולכל פרק השירים שלו.

בתור ילדה שגדלה בחו"ל השירים העבריים היוו קשר חשוב עם ארץ ישראל. להאזין לשירים ישראליים הייתה הדרך הטובה ביותר ללמוד עברית וגם להרגיש קצת שם, בישראל, למרות שאני כאן, בגולה. אין לכם מושג איזה השפעה עמוקה הייתה למה שהישראלים מכנים בציניות "שירי סוכנות". הם עשו את עבודתם נאמנה והיו הרבה יותר יעילים משליחי הסוכנות בשר ודם.

היום אפשר להוריד שירים בקלי קלות מהאינטרנט והמרחקים התקצרו פלאים, אבל כאשר אני הייתי צעירה זה היה אחרת. כאשר מישהו היה משיג תקליט ישראלי כל הקבוצה הייתה מתאספת כדי להאזין לאותו תקליט פעמים רבות. היינו לומדים את השירים בעל פה, ומשבשים את המילים כי לא תמיד הבנו מה אנחנו שרים.

כאשר זמרים ישראלים היו באים להופעה זה היה אירוע שכל הקהילה היהודית היה משתתף בו, בין אם אהבו את הזמר או לא. אני חושבת שבהרבה מקומות בעולם זה לא השתנה עד היום. לא פלא שזמרים ישראלים אוהבים להופיע בחו"ל.

שרנו בהתלהבות רבה את הבה נגילה – אחד הפזמונים הפופולאריים מראשית הציונות, אשר בוצע לראשונה בשנת 1918. לאותה קבוצה שייכים גם השירים "הבאנו שלום עליכם", "על שפת ים כנרת" ו"דוד מלך ישראל"

גם אי אפשר היה לתאר את החגים היהודיים בלי השירים של לוין קיפניס ושרה לוי תנאי. אני זוכרת את אחייניתי בגיל 6 מענה את המילים לשיר ליצן קטן נחמד בהצגת פורים. המתנה המבוקשת ביותר מישראל עבור הילדים היה קלטות של שירי חגים.

בנושא הזה לא השתנה הרבה. כאשר נסעתי לבקר את אחייניתי בחו"ל הבאתי גם לבת שלה DVD של שירי חגים בעברית.

ערב של שושנים של הדודאים היה השיר הראשון שניגנתי בגיטרה. אפילו אמי, שלא ידעה עברית, שרה את הללויה כאשר גלי עטרי זכתה באירוויזיון.

עם השירים גבעת התחמושת של להקת פיקוד המרכז ובלדה לחובש של יהורם גאון בכינו על חללי מערכות ישראל.

אחרי שעליתי לארץ למדתי להכיר את השירים של הלהקות הצבאיות, כמו שיר לשלום הכול כך מרגש, את השירים ששרים בטיולים כמו חורשת האיקליפטוס, ועץ הרימון ואת הזמר המזרחי.

נקלטתי בארץ עם השירים של בין היתר אריק איינשטיין, עפרה חזה ולהקת כוורת. יש להם הרבה שירים יפים. אני אוהבת במיוחד את השירים אני ואתה נשנה את העולם, אם ננעלו  ואת נתתי לך חיי.

אולם, השיר המסמל עבורי הכי הרבה את מהות חיי בישראל הוא בלי שום ספק ירושלים של זהב.