אמא של מתבגרים

היום יום הולדת

ראיתי את הבלון האדום ליד שמי בבלוג ונזכרתי שיש לי היום יום הולדת. סתאאאם, לא הייתי צריכה תזכורת, אני אמנם בת 58
היום והזיכרון כבר לא מה שהיה פעם, אבל את התאריך של יום הולדתי אני עוד זוכרת ב"ה.

היום יום מיוחד בכלל, חנוכה וראש חודש טבת, מה שאומר שאומרים את ברכת המזון הכמעט הכי ארוכה בשנה, עם "על הנסים" של חנוכה ו"יעלה ויבוא" של ראש חודש. אילו ראש חודש היה יומיים היינו גם מוסיפים הערב את "רצה" של שבת ואז הייתה לנו את ברכת המזון הכי ארוכה שיש. זה נדיר מאד וגם השנה זה לא קורה.

בפוסט הקודם כתבתי על התכניות שלנו לחג. רובן כבר מאחורינו ועד עכשיו היה מאד מאד נחמד. המפגשים והמסיבות היו נעימים ומהנים.

ראינו חברים שלא ראינו כבר הרבה זמן, כי סוף סוף יש חג שבו אפשר לנסוע. עמדתי בפיתויים ועד עכשיו לא נגעתי בסופגנייה, אפילו לא ביס אחד! (איפה מחיאות הכפיים?)

המפגש בקבוצת ההרזיה היה מוצלח, במיוחד שאיכשהו ירדתי עוד קצת במשקל. (עוד נס חנוכה כנראה ) הכי משמח אותי שהצלחתי לענוד בחזרה את טבעת הנשואים שלי, שבמשך כמה שנים לא יכולתי לענוד. הרגשתי כאילו התחתנתי עוד פעם. אילו הייתי חושבת על זה מראש הייתי מחכה עוד שבועיים, ליום הנישואין שלנו, כדי לתת לזיס את העונג לשים לי אותה עוד פעם על האצבע.

בטיול עובדים אתמול ביקרנו בבית זיבנברג בעיר העתיקה. הביקור היה מעניין גם בגלל המקום עצמו וגם בגלל הסיפור האישי של בעל הבית.
היו בו קווים חופפים עם הסיפור המשפחתי שלי, מכיוון שמר זיבנברג בא כמוני במקור מאנטוורפן בבלגיה.

לביקור היה המשך לא צפוי, צירוף מקרים משעשע. סמן הדרך שלי בנושא הזה הוא אלברט איינשטיין שאמר "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי". בעוד אני יושבת עם כל הקבוצה במסעדת הטאג'ין לארוחת צהריים אני מקבלת טלפון מחברה שלי שאומרת לי "שמעתי שפגשת את הדודה שלי הבוקר". לא הבנתי על מה היא מדברת עד שהיא הבהירה לי שגב' זיבנברג, שנתנה לנו את ההדרכה במוזאון, היא הדודה שלה. אמנם אני יודעת שהוריה במקור מבלגיה ונפגשתי עם אמא שלה, אבל משום מה לא קישרתי בינה לבין בית זיבנברג. השלב הבא יהיה מפגש אישי עם גברת זיבנברג ואיתה לכוס קפה, נכון עולם קטן?

הבוקר כבר הספקתי לקבל סמסים, טלפונים ואי-מיילים עם ברכות משמחות ליום הולדתי. גם הבן שלי מאתיופיה, למרות קשיי הקליטה שם, הצליח לשלוח הודעת סמס עם מזל טוב. זיס לקח אותי לארוחת בוקר טעימה בבית הקפה המצוין שושקפה ועכשיו אני בבית מתחילה עם ההכנות לשבת, כי לשמחתי הרבה בתי החיילת חוזרת הביתה לשבת ועוד מעט היא תגיע.

חג חנוכה שמח, חודש טוב ושבת שלום 

בשבוע שהמכללה הייתה סגורה לחופשה מרוכזת נסענו ליומיים לתל אביב. לא, לא הלכנו לשדרות רוטשילד, אבל כן ביקרנו במתחם התחנה בנווה צדק ובמוזיאון ארץ ישראל.

מתחם התחנה שוחזר בצורה מאד יפה. העיצוב, החנויות היוקרתיות, בתי הקפה, והאווירה גרמו לי להרגיש כאילו אני בחוץ לארץ. 

באנו לראות את התערוכה של בוגרי "בסיס" בית הספר לפיסול וציור.

היו שם עבודות של אמנים שונים, ממסלול ציור 2011, שציירו בסגנונות מאד שונים. תמיד מרגש לראות עבודות של אמנים צעירים. באולם נכחו כמה אמנים וניצלנו את נוכחותם כדי לדבר איתם ישירות על העבודות שלהם, מה שהוסיף הרבה לחוויית הצפייה.

 ציור של מוניק גולן

 

ציורים של אלי אסולין

את התערוכה השנייה, זכוכית ישראלית 2011, ראינו במוזיאון ארץ ישראל. היא בהחלט שווה ביקור, במיוחד אם אתם אוהבים יצירות מזכוכית כמוני.

מהאתר:

התערוכה סוקרת את סצנת הזכוכית הישראלית במרוצת ארבע השנים האחרונות דרך עבודותיהם של שישים ושבעה אמנים מקומיים הבאים מרקע שונה ומחזיקים בתפיסות אסתטיות מגוונות – החל באמני זכוכית מקצועיים ומנוסים וכלה באמנים צעירים שזה עתה סיימו את לימודיהם בבתי-ספר לאמנות. אמנים נוספים בתערוכה אינם משתייכים במובהק לעולם הזכוכית – אחדים מהם באים מתחומי אמנות אחרים (ציור, פיסול, אמנות קרמית, עיצוב גרפי, עיצוב טקסטיל, עיצוב תכשיטים, עיצוב תעשייתי ועוד) ואחרים עובדים בכמה תחומים, לעתים גם בזכוכית.

אם אתם כבר במוזיאון ארץ ישראל כדאי גם לראות את התערוכה ארץ הברון, על הברון בנימין אדמונד דה-רוטשילד . התערוכה מאד מוצלחת ומתאימה לילדים הודות לשימוש במולטימדיה כדי להעביר את המסרים.

אני מאד אוהבת את תל אביב כעיר נופש ובילויים ומתכונת לחזור לשם כדי להספיק ליהנות מהים לפני החורף.