אמא של מתבגרים

כאשר ראיתי את הפרויקט של אורי קציר "שלושה קטעים מרגשים" התלהבתי ותכננתי לכתוב פוסט. קיבלתי תזכורת גם בישרא-בלוג, שהפך את הפרויקט ל"נושא החם" שלושה רגעי קסם-בספר,סרט או תכנית טלויזיה. למרות התלהבותי לא הספקתי לכתוב ושכחתי מכל הסיפור.  

ביום חמישי קיבלתי תזכורת שפרויקטים טובים לא נעלמים כל כך מהר. ימימה, שכתבה בעצמה פוסט בנושא, העבירה אליי את השרביט. תודה ימימה.

אין ספק שבגילי אפשר למנות הרבה יותר משלושה קטעים מרגשים והקושי הוא לבחור על איזה מהם לכתוב. החלטתי לחלק את השלושה לפי שלושת התרבויות המרכיבות את זהותי. אמריקאי, אירופאי ויהודי. נולדתי בארצות הברית בבית דתי להורים ניצולי שואה ממוצא מזרח-אירופאי. גדלתי במערב אירופה ואחרי שסיימתי את בית הספר עליתי לישראל לבד. אבי בא מרקע חסידי ולי יש אהבה גדולה לתרבות היידיש.

1. אמריקאי 

אחד הספרים הבודדים שקראתי יותר מפעם אחת הוא "נשים קטנות".

ספרה של לואיזה מיי אלקוט עוסק בחייהן של הבנות למשפחת מרטש בתקופת מלחמת האזרחים באמריקה. אבי המשפחה הוא כומר שנמצא בחזית. האם ובנותיה חיות בצניעות וצריכות להתמודד עם כל מיני מצבים לבד. בעצם הן מתנהגות כמו נשים גדולות, למרות שלספר קוראים נשים קטנות.

קשה להסביר מה יש ברומן הזה המרתק את הקוראים, צעירים ומבוגרים כאחד. יש בו מסע התבגרות של ארבעה אחיות בעלות אופי שונה המאוחדות בחוזקה ותומכות זו בזו בכל מצב.

יש בו הרבה עצב ושמחה, הומור ותאורי הווי. הספר מלא בקסם של תקופה בה היחידה המשפחתית הייתה מאוחדת והערכים היו ברורים. הסופרת לא מנסה ליצור עולם אידיאלי איפה שקורים רק דברים טובים. זאת לא אגדה עם הפי אנד, אלא ספר המתאר חיים עם רגעים קשים ועצובים לצד רגעים משמחים.

הפרק המתאר את המות של בת' בעיני מרגש ביותר. בקריאות חוזרת, למרות שידעתי בדיוק מה עומד לקרות, הפרק הזה תמיד גרם לי לבכות.

ביום חמישי הלכנו לראות מופע שנקרא "ניחוח צרפתי". ערב שירים צרפתיים עם קטעי קישור וקטעים
מתוך הסרט על חייה של אדית פיאף.  כמה חברות שלי התלהבו מהרעיון וגם אני, כנראה מטעמי נוסטלגיה, השתכנעתי שכדאי ללכת. סחבתי את זיס איתי.

מה אגיד לכם, היה חביב, לא יותר מזה. שרו שירים של ג'ק ברל, שרל אזנבור, ג'ורג' ברסנס, אדית פיאף,
ז'ילברט בקו, איב מונטאן, בקיצור כל השנסוניירים הצרפתים המפורסמים.

לא התלהבנו מהמופע, אולי לא לגמרי באשמת המבצעים, מכיוון שחלק מהזמרים ראינו  בכבודם ובעצמם בהזדמנויות שונות בחוץ לארץ.

זכור לי במיוחד מופע של שרל אזנבור. שמענו אותו בבלגיה בזמן שהיינו שם בביקור משפחתי.

אזנבור נתן מופע מוקפד, מהנה, עם מיטב השירים החדשים שלו.
אחרי שהוא סיים את המופע הרשמי הוא פנה לקהל ואמר: "אני סיימתי את המופע, מי שרוצה ללכת,
לילה טוב, אבל מי שרוצה להישאר ולשמוע אותי שר מוזמן לעשות זאת". כמובן שאנחנו נשארנו.

הוא ביקש סליחה רגע וירד מהבמה. הוא חזר אחרי כמה דקות, בלי ז'קט ועניבה, עם כוס ובקבוק יין,
התיישב על הבמה ואז נתן מופע!  הוא שר את כל השירים המוכרים והכי יפים שלו.

עד כמה שזכור לי הוא המשיך לשיר לא מעט זמן, כמה בדיוק אינני זוכרת, אבל את המופע הזה לעולם
לא אשכח.