אמא של מתבגרים

הוזמנו הבוקר לברית, הזמנה ששמחנו לקבל, גם כי בזמן האחרון אנחנו בעיקר הולכים לביקורי שבעה ואזכרות (יש תקופות כאלה, מה לעושת  ) וגם כי מדובר בחברים חדשים שרכשנו במקום מגורינו הנוכחי, מה שאומר שאנחנו מתאקלמים כאן.

כמה שזה נשמע מוזר התלבטנו אם ללכת או לא בגלל שלא ידענו מה להביא כמתנה. אני יודעת שזה נשמע התלבטות "פולנית", אבל עם חברים חדשים שלא מכירים כל כך טוב הנושא רגיש. עם משפחה וחברים ותיקים יודעים מה לעשות, אבל עם חברים חדשים זה יותר מסובך.

מדובר במשפחה עם ילדים משני המינים, כך שסביר להניח שיש להם כבר כל מה שצריך כדי לגדל ילד נוסף. אמי ז"ל הייתה נוהגת לקנות מתנות קטנות לכל הילדים במשפחה, בנוסף למתנה לתינוק, כדי שלא יקנאו וגם אני נוהגת כך בדרך כלל. הפעם וויתרתי על הרעיון, כי לא היה לי זמן לשבור את הראש מה לקנות לכל ילד.

 בסוף החלטנו שאם טרחו להתקשר אלינו באופן אישי כדי להזמין אותנו לברית זה יהיה לא לעניין לתת לשיקול כזה אידיוטי להשפיע על ההחלטה שלנו. הרי מה יותר חשוב, לשמח אדם בשמחתו או מתנה? קנינו משחק קופסה לכל המשפחה, עם פתק החלפה כמובן. ההורים מאד שמחו לראות אותנו, מה שהצדיק את ההחלטה שלנו לבוא לברית.

קניית מתנות זה תמיד בעיה בשבילי. אני ממש גרועה בזה. יש אנשים עם חוש נהדר לקניית מתנות. הם תמיד קולעים בול. אני לצערי לא כזאת. אני שוברת את הראש שעות על איזה מתנה לקנות וגם אז בדרך כלל מפספסת. מאז שנהיה מקובל לתת צ'קים בחתונות אני אדם מאושר. לפניכן, לפחות בחברה שלנו, היה מקובל לתת מתנות, כסף נתנו רק בני משפחה. חלקכם בוודאי זוכרים את הבדיחות על הסיפולוקס שכל זוג צעיר היה מקבל בכמויות.

את המתנה הכי מוצלחת שנתתי אי פעם לא אשכח לעולם. מדובר בפח זבל ענק שקניתי לחברה טובה שלי לברית של הילד השלישי שלה. זה היה הילד הראשון שהיא גידלה עם חיתולים חד-פעמיים, לקודמים היו חיתולי בד. כן, כן, היו זמנים (-;). ידעתי שאין לה פח מספיק גדול בבית כדי להכיל את החיתולים החד-פעמיים. המתנה הזאת הוכתרה על ידי המשפחה כמתנה הכי מוצלחת שקיבלו, גם בזכות זה שיכלו לשים בו את כל המתנות האחרות שקיבלו, מה שהקל עליהם מאד לקחת אותן הביתה. לדעתי הפח הזה עוד היה חי וקיים כאשר הילד הזה התגייס.

את המתנה הכי מוצלחת שאני קיבלתי ללידה אני גם זוכרת. זה היה מנוי למכון כושר שנתנו לי חברותיי לעבודה.

מעניין אם גם אתם זוכרים את המתנות הכי מוצלחות שקיבלתם.

אחרי הפוסט על הפיגוע בישיבת מרכז הרב אני מרגישה צורך לכתוב על משהו יותר קל.   כמו שחששתי ובלי להיכנס לפרטים, האבא של אחד ההרוגים בפיגוע מוכר לנו ובפוסט הזה אני פשוט בורחת מהמציאות לכמה רגעים.

אנחנו מנויים על עיתון הארץ ואני קוראת את מוסף "גלריה" בהנאה רבה. אלא מה, מכיוון שאני קוראת עברית לאט, לוקח לי כמה ימים לקרוא כל מוסף. לכן מצטברים לי גיליונות מכמה שבועות שאני מגיעה אליהם באיחור. כך קרה שהשבת קראתי מוספים של תחילת החודש.

קראתי כתבה בשם "מסרבות לנשוך את היד שמאפרת אותן" שפורסמה בשני למרץ (ניו יורק טיימס במקור), שמדווח כי בלוגריות שכותבות על תעשיית ה"ביוטי", הפכו להיות מחוזרות מצד חברות התמרוקים.

מסתבר שלפני שנתיים בלוגריות שכתבו על מוצרי יופי וביקשו מחברות האיפור דוגמיות של מוצריהן לא קיבלו תשובה. היום המצב שונה וגם החברות למדו להתייחס לבלוגריות האלה בכבוד.

"אותן בלוגריות שהתחננו עד לא מזמן לקבל דוגמיות מקבלות כעת משלוחים עם הבשמים והגלוסים הלוהטים ביותר, כל מוצרי האיפור שיוכלו להעלות בדמיונן ובמקרים רבים גם מוצרים שעורכות מדורי היופי מכנות "שלל" - מתנות יוקרתיות דוגמת ארנקי מעצבים וטיולים משולמים מראש לפאריס."

גם בבלוג הזה  התייחסו לכתבה, בפוסט בשם "איפה נגמר האופי ומתחיל היופי?"

לא רע, נכון? גם אני הייתי שמחה להשתתף בחגיגה הזאת. התחלתי לחשוב על איזה מוצרים הייתי יכולה לכתוב. מהר מאד הגעתי למסקנה שלא הרבה.

ברוב המקרים:

ý      בשמים עושים לי כאב ראש.

ý      שמפואים גורמים לי גירוד.

ý      משחות גורמות לי פריחה.

ý      צלליות מנפחות לי את העיניים וגורמות לי להיראות כאילו שאני אישה מוכה.

ý      ממייק-אפ יש לי עקצוצים.

ý      קרם לחות עושה לי כתמים אדומים על הפנים.

ý      ריחות של תמרוקים גורמים לי להתעטש.

מה עוד נשאר? לשיר "שקר החן והבל היופי"? אני גם מזייפת, זה לא נראה לי רעיון טוב.

אסע לכמה ימים לים המלח. המינרלים טובים לעור, לגב, לעצמות ואני ממש זקוקה לכמה ימי חופש.

שבוע טוב לכם ובעיקר שקט.