מתוך אתר תיאטרון החאן
צפיתי ב- 2 ההצגות החדשות של תיאטרון החאן גן הדובדבנים של צ'כוב והלילה השנים עשר של שייקספיר והתמוגגתי. כבר כתבתי על היחס המיוחד שלי לתיאטרון החאן, למרות שלפעמים אני לא כל כך נהנית מההצגות עצמן. אני אוהבת את המקום, את הירושלמיות שלו שקשה לי לתאר במילים, את האווירה האינטימית, את השחקנים הנהדרים והעבודה הכל כך נפלאה שכולם עושים.
2 ההצגות מאד שונות אחת מהשנייה. "גן הדובדבנים" היא דרמה נוגעת ללב, המחזה האחרון של אנטון צ'כוב המספר על בעלת אחוזה קטנה וכושלת העומדת בפני פשיטת רגל. איש עסקים מייעץ לה לעקור את גן הדובדבנים הבלתי רווחי, כדי להפוך אותו למגרש לבניית בתי קיץ, על מנת להציל את האחוזה מפשיטת רגל, אבל בעלת האחוזה לא מוכנה להקשיב לו. זהו מחזה על עולם ערכים ישן מול עולם ערכים חדש, אשר בו קובעים שיקולים כלכליים בלבד.
מתוך אתר תיאטרון החאן
"הלילה השנים עשר" היא מן הקומדיות הידועות ביותר של ויליאם שייקספיר המספרת על זוג תאומים, ויולה וסבסטיאן, שספינתם נטרפת בלב ים והם מגיעים כל אחד בנפרד לחופי איליריה, ארץ המוסיקה הקסומה. כל אחד מהם משוכנע שהשני טבע בסערה. ויולה מתחפשת לגבר ונהפכת למשרת של הדוכס אורסינו, המאוהב ברוזנת היפה אוליביה, שלא מחזירה לו אהבה. מכאן מתפתחת עלילה של בלבול זהויות ואהבות. כצפוי יש הפי אנד ולא מעט רגעים משעשעים, בהם מככבים בעיקר דמויות המשנה של המחזה.
את ההצגה "הלילה השנים עשר" ראיתי אתמול בערב עם בתי, כיף בפני עצמו. היא הזכירה לי שאת הסרט "יש לה ביצים" (She's the Man) ביססו על ההצגה הזאת.
באולם נכח גם שלמה בר אבא, שחקן מוכשר ומוכר, שבא לצפות בהצגה כמו כולם. שמחתי לראות שהצופים האחרים כיבדו את פרטיותו ולא הציקו לו או נעצו בו מבטים. נחמד לקבל תזכורת שיש ישראלים "יפים" שיודעים להתנהג בנימוס, כי בדרך כלל מדגישים את ההתנהגות הלא מנומסת של הישראלי המצוי.
בקיצור, אני מאד ממליצה לכם לראות את ההצגות ומקווה שתיהנו כמוני.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
