לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אמא של מתבגרים


חיים על רכבת הרים בתור אמא ל-2 מתבגרים וספרנית שעובדת בעיקר עם מחשבים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אז מה מבשלים לארוחת שבת?


כשגדלתי בחו"ל ארוחות שבת היו אירועים משפחתיים ואת החברים היינו פוגשים במוצ"ש או ביום ראשון. במשך השבוע לא היה זמן, בשבת נחנו וביום ראשון היינו מבלים בכיף עם חברים ומשפחה.

 

בישראל המצב שונה, לפחות בשביל אנשים דתיים כמוני שלא נוסעים בשבת. במשך השבוע אין זמן, עובדים ועייפים, ביום ראשון אין חופש ונשאר רק שבת כדי להיפגש עם חברים. בחורף אפשר גם במוצ"ש, אבל כאשר יודעים שצריך לקום למחרת בבוקר לעבודה גם הזמן הזה מוגבל. נוצר מצב שנפגשים בשבת, בעיקר עם חברים שגרים במרחק הליכה, או נוסעים לבלות שבת שלמה אחד אצל השני.

 

אני חושבת שמהמציאות הזאת צמחה התופעה של הזמנת חברים לארוחות שבת, אחרת אין מתי להיפגש. בעיניי זה דווקא מנהג יפה. למרות שלצאת לבית קפה או למסעדה זה פחות עבודה, יש משהו נחמד ואינטימי יותר בלארח בבית.

 

בין כה מבשלים לשבת, אז זה לא ביג דיל לבשל כמויות יותר גדולות של אותו הדבר לעוד כמה אנשים. לפחות כך זה היה פעם, היום זה סיפור שונה לגמרי. נוצר מצב שיש לבשל לכמעט כל אורח אוכל אחר, כמו שקרה לי בשבת שעברה, כאשר הזמנתי חברים לארוחת ליל שבת.

 

יש להתחשב ב-2 גורמים עיקריים, אלרגיות ורגישויות שונות למזון וכל האסכולות השונות הקשורות לאוכל. אפשר כמעט לקרוא להן "דתות". כל אחד לוקח את מנהגי האכילה שלו מאד ברצינות ואני מכבדת אותם. כמו שאני מצפה שאנשים יכבדו את הרצון שלי לאכול כשר, כך גם אני מכבדת את הרגלי האכילה של האורחים שלי.

 

בנוסף להקפדה על כשרות היה לי בארוחה הזאת הכול. אוכלי בשר, אוכלי דגים ולא בשר, צמחונים וטבעונים. בנוסף היו בארוחה אנשים בדיאטה, רגישים לגלוטן ואלרגיים לחצילים. להרכיב תפריט במצב הזה ממש לא פשוט.

 

אם חשבתם להציע ארוחה חלבית, תשכחו מזה. אני אלרגית לדברי חלב, אבל זה אפילו לא רלבנטי כאן, כי אין ארוחת שבת חלבית בבית מרוקאי!

 

אז מה בסוף בישלתי?

 

מנה ראשונה: דג סלמון לאוכלי הבשר והדגים ולשאר מלון.

מרק כתום שהתאים לכולם.

עוף ושניצל לאוכלי בשר.

המוווון תוספות: פשטידת כרישה ופשטידת תפוחי אדמה – עם ביצים, אז לא טוב לטבעונים, אבל כן לשאר.

אורז, בטטות, דלורית, קישואים, סלט ירקות, סלט סלק אדום, פטריות עם בצל וצנוברים – טוב לכולם.

מנה אחרונה: עוגת שוקולד עם מוס שוקולד, מוס שוקולד בנפרד לטבעונים ולאלרגיים לגלוטן וסלט פירות לאנשים בדיאטה.

תה נענע , על תה נענע  אף אחד לא מוותר.

 

אני חושבת שהצלחתי לא רע בהתחשב בכל המגבלות והכי חשוב, כולם אכלו, שבעו ונהינו.

 

טיפ קטן לסיום: יש לי קובץ במחשב איפה שאני רושמת את כל ההעדפות והמגבלות הקולינריות של כולם. אי אפשר כבר  לזכור את הכול, במיוחד כאשר זה משתנה ומתעדכן כל הזמן. זה מאד עוזר למנוע פשלות כאשר מזמינים אנשים לארוחה.

 

 

נכתב על ידי , 22/1/2014 17:20   בקטגוריות אוכל, דת ואוכל, העולם היהודי, חברתי, שבת  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביילע ב-30/9/2014 15:18
 



אילת ממבט של אדם דתי


יש לי רומן ארוך עם אילת. נסעתי לשם בפעם הראשונה בחורף של שנת 1974 עם אמי, שבאה מחו"ל לבקר אותי בחופשת חג המולד. הייתי סטודנטית באוניברסיטה העברית ולמזלי חופשת הטרימסטר יצאה בדיוק בזמן שאמי באה לביקור. בתור פינוק היא הזמינה שהייה של כמה ימים באילת. התאהבתי במקום מיד. אילת עוד לא הייתה ממוסחרת ומלאת בתי מלון כמו היום. היה הרבה יותר שקט ורגוע. היו שם בעיקר תיירים מסקנדינביה, גרמניה וארצות אירופאיות אחרות שהגבירו את התחושה שאנחנו נמצאות בחו"ל.

היתרון הגדול של אוכל כשר במלון עולה בשבילנו, שומרי הכשרות, על הרבה פקטורים אחרים. אני מתכוונת כמובן לחופשה של מנוחה, לא לנסיעה כדי לראות מקומות מעניינים בעולם. בשביל בטן גב, אין כמו חופשה בארץ. כתבתי פעם פוסט על כמה מסובך לתייר הדתי לטייל בחו"ל, אבל אני לא בטוחה שאני יכולה להעביר את תחושת הכיף לנסוע לחופש בלי צורך למלא מזוודה עם כלים ואוכל, בלי לדאוג מאיפה משיגים את הארוחה הבאה וכמה זמן נבזבז כדי למצוא אותו. הרי אוכל הוא חלק חשוב מהבילוי בחופש. לא דומה יציאה לארוחת ערב במסעדה לאכילת טונה ומנה חמה בצלחות פלסטיק בחדר במלון.

במשך שנים יכולנו לאכול באילת בעיקר בבתי המלון ולא במסעדות, כי רובן היו לא כשרות. פה ושם מצאנו מסעדת פועלים כשרה, אבל יכולנו לספור אותן על יד אחת. לנסוע לאילת בשבת לא היה נעים. חוץ מבקשה לא לעשן בחדר האוכל בשבת (כן, אז עוד עישנו בחדר האוכל) ונרות שבת להדלקה, לא הייתה שום התחשבות בציבור הדתי. בית כנסת או תפילות בבית מלון כמעט לא היו קיימים, רק אם היו הרבה תיירים מחו"ל היה אפשר למצוא מניין במלון. היינו צריכים לחפש בית כנסת בעיר כדי להתפלל. אני מדברת על המצב לפני 30 שנה בערך.  

בגלל המצב הזה ישראלים דתיים מעטו להישאר במלונות באילת בשבת. גם אנחנו היינו משתדלים לנסוע רק באמצע השבוע, אבל לפעמים לא הייתה ברירה והיינו נוסעים לאילת בסופי שבוע, בעיקר כאשר הוריי באו מחו"ל לאילת. אני זוכרת את הוויכוחים עם צוות חדר האוכל כאשר שעות הארוחות היו מתנגשות עם שעות התפילה. כאשר חדר האוכל נסגר בשעה 10 ורק חוזרים מבית הכנסת בשעה 10, איך אפשר לאכול ארוחת בוקר? הייתי מכינה אוכל לזיס ומוציאה אותו לחדר כדי שיוכל לאכול משהו בבוקר. הייתי מבקשת למלא תרמוס עם קפה כדי לקחת לחדר והיה לא נעים כי העירו לי שאסור להוציא אוכל מחדר האוכל.

עם השנים חל שינוי, אמנם איטי אבל שיפור. פתחו כמה וכמה מסעדות כשרות באילת. בבתי המלון התחילו בליל ששי לתת בקבוק קטן של יין לקידוש כחלק מהארוחה. חלות קטנות הופיעו על השולחנות ולא הייתי צריכה ללכת למטבח לחפש חלות ללחם משנה. בית מלון אחד פתח בית כנסת ומכל בתי המלון באזור באו להתפלל שם. הייתה יותר מודעות לצרכים של ציבור שומר מסורת.

אבל, כיף גדול זה לא היה, כי הרבה דברים הפריעו. אף פעם לא היינו בטוחים שיהיה מניין לתפילות בשבת. מעלית שבת לא הייתה, לכל דבר היה צריך לעלות ולרדת במדרגות. לא היה שעון שבת בחדר. השארנו אור דלוק בחדר אמבטיה, והחדרנית הייתה מכבה אותו כאשר היא הייתה באה לנקות את החדר. על זה התגברנו על ידי זה שלא נתנו לה להיכנס בכלל בשבת, אבל לא תמיד זה הצליח לנו.

הייתה בעיה לצאת ולהיכנס למלון, כי הדלת האוטומטית הייתה חשמלית או שהיה צריך כרטיס מגנטי כדי לפתוח את השער לכיוון הטיילת והים. כל פעם היינו צריכים לחפש את איש הביטחון שיפתח לנו את הדלת הצדדית כדי שנוכל לצאת. להיכנס היה בעיה יותר סבוכה, כי לא יכולנו לקרוא לאיש הביטחון. לא פעם היינו עומדים ליד הדלת ומחכים שמישהו ילך לקרוא לאיש הביטחון בשבילנו.

בגלל כל הדברים האלה לא נסענו לאילת בשבתות כבר מספר שנים. הפעם הייתה לנו הפתעה נעימה. שינוי עצום לטובה. כנראה שבתי המלון גילו שכדי למשוך את הקהל הדתי הם צריכים לספק לו את מה שהוא צריך, אחרת הוא לא יבוא.

קודם כל יש היום מעלית שבת במלון. הדלת הצדדית פתוחה כל השבת, עם שלט לידו שמראה שזאת הכניסה לשומרי שבת. שעות ארוחת הבוקר בשבת הוארכו לשעה 11. נראה לי שרוב האורחים נהנים מזה, כי חדר האוכל היה מפוצץ בשעה 10:30 כאשר אנחנו הגענו מבית הכנסת. יש ערכת קפה בחדר, אז אפשר להכין ביום ששי תרמוס עם מים רותחים ולשתות חם בחדר. יש שעון שבת כללי בחדר שאפשר להפעיל אותו בקלי קלות.

יש בתי כנסת במספר בתי מלון עם מלאי מכובד של סידורים וחומשים. לא רק זה, אלא שבמלונות הכינו למתפללים, גם אלה שלא אורחי המלון, קפה, תה ועוגות באולם של בית הכנסת. ממש מחווה יפה.

כל השנים שהיינו נוסעים לאילת לפורים (אמרתי לכם כבר שאני אוהבת לברוח מהבית בחג הזה) היינו הולכים לקריאת המגילה בבית כנסת בעיר, כי באף מלון לא הייתה קריאה מאורגנת. הפעם זה היה אחרת. במוצ"ש ארגנו במלון קריאת מגילה על ידי חסיד חב"ד שחילק גם משלוחי מנות לאנשים (כל הכבוד לחב"ד). שמחתי לראות שהרבה אנשים חילוניים השתתפו בקריאה ולא רק אנשים דתיים.

מה שאני מנסה להגיד זה שגם ממבט של תיירת דתית הייתה לי הפעם באילת חוויה מתקנת. בכל זאת אני תמיד אעדיף לנסוע לאילת ביום חול, אבל לפחות אני יותר מודעת שהאופציה לנסוע בשבת קיימת.

נכתב על ידי , 7/3/2010 20:50   בקטגוריות אילת, יהדות, הלכה יהודית, דת ואוכל, חופשה, נופש, פורים, שבת  
91 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביילע ב-12/3/2010 13:32
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 69




135,217
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , דת , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לביילע אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ביילע ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)