אמא של מתבגרים

העדכון הכי חשוב הוא שאני מרגישה ב"ה יותר טוב. אין לי מושג כמה הטיפולים השונים תורמים לריפוי ממש, אבל כרגע אני פשוט שמחה שאין לי כאבים חזקים ושאני כבר לא זקוקה לתרופות כדי לתפקד על בסיס יומיומי. מה שכן, אני צריכה מזכירה כדי לנהל את לו"ז הטיפולים, הבדיקות וביקורי הרופאים.

יש לי חבר חדש שעוזר לי ללכת, מקל הליכה שהיה פעם שייך לסבתא של ידיד שלנו. מדהים כמה ללכת עם 3 רגליים עוזר ליציבות ולביטחון בהליכה.

אני מרגישה כמו שילוב של גברת זקינה, שודד ים וצ'ארלי צ'אפלין. מה שכן, פתאום אני שמה לב כמה אנשים הולכים עם מקל הליכה או עם קב. לפניכן לא שמתי לב לכך. התופעה הזאת מאד מעניינית, כל עוד אתה לא במצב מסויים אתה לא שם לב איך שאחרים במצב הזה וברגע שאתה כן במצב מסויים פתאום נדמה לך שכל העולם עם אותה תופעה. כמו נשים בהריון למשל, אני בטוחה שכל האמהות כאן מבינות על מה אני מדברת.

יש לנו בבית חברה חדשה. יונה הדוגרת על ביצה על עדן החלון בחדר של הבן שלי. אין לי לב לגרש אותה, למרות שאני לא אוהבת את הלכלוך שיונים מביאים. אומרים גם שהם מביאים מחלות ובכל זאת אין לי לב לגרש אותה.

ו...הכי משמח, אתמול היה היום האחרון של שנת הלימודים. יופיייי!!!!

סיימתי ללמד את השיעור האחרון עם הקבוצה שאני הכי אוהבת וזכיתי לקבל מהם מחמאות ומילים חמות. כיף גדול

הם הביאו כיבוד לשיעור ואני גאה מאד לספר שלא אכלתי כלום, חוץ משזיף אחד קטן ומתוק.

מחיאות כפיים בבקשה.

שתהיה שבת שלווה ושקטה. אמן.

הקדמה:

הדפסה עיוורת בשתי ידיים זה הדבר הכי פרקטי שלמדתי בחיי.

הקלדה ביד אחד בלבד, מה שאני עושה עכשיו, מעייפת פי אלף.

מסקנה: כאשר הקב"ה ברא אותנו עם שתי ידיים הוא ידע שיום אחד האדם ימציא את המקלדת.

אתמול חזרתי לעבודה, למרות שהיד עוד לא בסדר, כי ביום ה' אני מלמדת 2 קורסים. לא רציתי שיפסידו שיעור בסמסטר שגם ככה מאד קצר בגלל כל החגים הנופלים בו. מה שכן, הייתי צריכה לשנות את שיטת ההוראה שלי כדי להתאים אותה למצב הנוכחי. מסתבר שזה היה שינוי מבורך שאני מתכוונת לאמץ גם בעתיד.

בדרך כלל אני משתלטת על כל המחשבים בכיתה ומדגימה את מה שאני מלמדת, כך שכל הסטודנטים יכולים לראות את מה שאני עושה. אחר כך אני נותנת להם לתרגל את הנלמד, כי בלי לתרגל אי אפשר ללמוד את החומר.

חסרונות השיטה: אני עובדת קשה והסטודנטים מפטפטים, משחקים עם הסלולארי, סורגים או סתם נרדמים וכאשר הם צריכים לתרגל לא זוכרים מה לעשות. אני קצת מגזימה, אבל הבנתם את הרעיון וגם קראתם כאן מספיק פוסטים איפה שאני מקטרת על ההתנהגות של הסטודנטים.

אתמול, בגלל שלא יכולתי לכתוב על הלוח או להקליד, אימצתי שיטות אחרות. בשיעור אחד נידבתי סטודנטים לכתוב במקומי על הלוח, כאשר נתתי להם הוראות מה לכתוב. הם היו ממש חמודים ושיתפו פעולה יופי. שאר הכיתה כנראה נהנה מהגיוון והיו ערניים, למרות החומר הדי משעמם. הסברתי באופן תיאורטי על אסטרטגיות חיפוש במאגרי מידע, כדי להביא את כל הכיתה לרמת ידע אחידה, לפני יישום החיפושים במאגרים השונים.

בקורס השני, איפה שהייתי צריכה להדגים בהקלדה מה לעשות, ביקשתי מכולם לפתוח את התוכנה במחשב שלהם ולעשות לבד את מה שאני בדרך כלל מראה, לפי ההוראות שלי, ותוך כדי נתתי הסברים. זה היה להיט! כולם היו מעורבים, הייתה התלהבות ואף אחד לא נרדם (בין שתיים לארבע, שעות קשות להתרכז). הכי חשוב, נראה לי שכולם למדו והפנימו את החומר הרבה יותר טוב מאשר בשיטה הקודמת.

אני מתכוונת להמשיך ללמד בשיטה הזאת גם אחרי שהיד תבריא בע"ה ואני מקווה שהתוצאות ימשיכו להיות טובות. ימים יגידו...

השבת שבת הגדול, אז שתהיה לכם שבת שקטה לפני הבלגן של ליל הסדר.

נ.ב. תודה רבה לכל המגיבים בפוסט הקודם, חיממתם לי את הלב.