אמא של מתבגרים

הסמסטר הסתיים היום ואני נושמת לרווחה.

למרות שאני מאד נהנית ללמד כבר הרגשתי שנגמר לי הסוס.

אני מלמדת 2 שיעורים בתכנית להכשרת ספרנים. שיעור אחד לתלמידי שנה ב' ושיעור אחר לתלמידי שנה ג'. מצד אחד הייתה לי חויה סופר נחמדה עם תלמידי שנה ג' וחויה פחות נחמדה עם תלמידי שנה ב'.

הכיתה של שנה ב' היתה מאד גדולה, יותר גדולה משמעותית מכיתות שלימדתי עד עכשיו. עבדתי מאד קשה, גם בזמן השיעור וגם בהכנות לשיעור. השקעתי את הנשמה והמון שעות עבודה. אילו הייתי מסתפקת בלימוד תיאוריה החיים שלי היו יותר קלים. אולם, אני מאמינה שבלי תרגול אי אפשר ללמוד. כך שנתתי הרבה תרגילים ותרגילים צריך לבדוק ולתקן ולהסביר איפה הטעויות וזה לוקח המון זמן.

הכיתה היתה מאד מגוונת. גם בגילאים וגם בהשכלה. היו בה רמות שונות של ידע. זה לא הקל על ההוראה. אבל, הכי קשה היה לי עם הגודל של הכיתה. הייתי צריכה לדבר בקול מאד גבוה כדי שכולם ישמעו אותי ולא הייתי אף פעם בטוחה שכל הכיתה איתי בחומר.

בנוסף היו שם כמה תלמידות שלא הפסיקו לפטפט ביניהן והם שיגעו אותי. הייתי צריכה לדבר יותר גבוה, מעל הבזזזז של הפטפוטים שלהן, וכמה שהסברתי להן שזה מפריע לי ושזה קשה לי, הן בשלהן. חוסר נימוס וחוסר התחשבות כזו ממש לא מובנת לי.

שלא תחשבו שהן ידעו את החומר, תמיד נזכרו מאוחר לשאול שאלות על חומר שהסברתי קודם, שבגלל הפטפוטים שלהן לא שמעו. יש משהו מאד מעליב ומעצבן בהתנהגות הזאת.

למרות שרוב הכיתה היתה בסדר ונראו מרוצים, בגלל המיעוט המעצבן יצאתי מהכיתה עם תחושה לא נעימה. בדרך כלל אני מקבלת פידבק על המקום אם הכיתה הפיקה את המרב מהשיעור שלי או לא. השנה זה לא קרה. אולי המשובים שלהם, אם יהיו טובים, יעודדו אותי.

בשבוע הבא יש לכיתה מבחן על החומר הנלמד, אני ממש סקרנית לראות את התוצאות. כרגע אני לא מתלהבת מהמחשבה שאצטרך ללמד אותם עוד פעם בשנה הבאה. החומר של הקורס יותר קשה ואני כבר מתבאסת מראש. אני מאד מקווה שזה יעבור לי עד שנת הלימודים הבאה.

לעומת זאת הייתה לי חויה נהדרת עם הקבוצה של שנה ג'. קבוצה מקסימה ומגובשת, היה פשוט תענוג ללמד אותן. היות שלימדתי אותן בשנה שעברה השיעור התנהל כמו מפגש של חברות וותיקות שמכירות הרבה זמן. הצלחתי ללמד את כל החומר באוירה טובה ובכיף. אני מאד מצטערת שאני נפרדת מהן וגם אני קיבלתי מחמאות מהן.

עשו לי את היום כאשר אמרו שהיו שמחות אילו הייתי ממשיכה ללמד אותן גם בסמסטר ב'.

זה בלתי אפשרי, יש להן תכנית מלאה. מה שכן הן הציעו רעיון שבעתיד אעביר להן השתלמויות וככה ניפגש ונמשיך ללמוד ביחד.

אני תמיד שמחה להישאר בקשר עם תלמידים. התלמידים של אתמול הם העמיתים שלי למקצוע של מחר. עד היום מתייעצים איתי בכל מיני נושאים מקצועיים. אני מאמינה שמקצוע הספרנות/מידענות בנוי על שיתוף פעולה וידע ואני תמיד שמחה לעזור לקולגות שלי.

דאפי העבירה לי את השרביט ואני לדאפי לא יכולה לסרב.

מה שכן, אולי הפוסט שלי ישקף תפיסה מעט שונה משלה. הרי אני, בניגוד לדאפי, נוטה לראות את חצי הכוס הריקה, גם כאשר מדובר בדברים שאני אוהבת.

עם הזמן יותר ויותר דברים שאני אוהבת מתרחקים ממני, בעיקר בגלל המגבלות הפיזיות והבריאותיות שהגיל מביא איתו.

אני אוהבת לשחק גולף ובאולינג. כבר שנים אני לא משחקת בגלל כאבי גב.

אני אוהבת לסרוג כיפות ולרקום. כבר שנים אני לא סורגת או רוקמת בגלל שהעיניים כבר לא מה שהיו פעם.

אני אוהבת סקי, החלקה על הקרח. שנים אני לא מתקרבת למקומות קרים בגלל שאני כבר לא סובלת קור.

אני אוהבת לאכול בשר בקר, סטייקים, כבד, כמה שיותר יותר טוב. כבר שנים אני בקושי נוגעת בבשר אדום בגלל כולסטרול גבוה.

אני אוהבת לטייל בטבע, לראות מקומות חדשים לא המוניים. שנים כבר לא עשיתי טיול כזה בגלל כאבי גב וכאבי רגליים.

אני אוהבת לבלות, לצאת למופעים, לרקוד. אני כבר לא עושה את זה כי המוזיקה הרועשת משגעת אותי, מפוצצת לי את האוזניים והעשן מפריע לי לנשום.

אני אוהבת להיות ערה בלילות. פעם יכולתי להיות ערה כל הלילה ולתפקד כרגיל ביום. היום זה בלתי אפשרי. הכוחות והאנרגיות נעלמו עם הזמן החולף.

אני אוהבת לקרוא. פעם הייתי קוראת ספרים רציניים, פילוסופיה, ביקורת חברתית. היום אין לי סבלנות לכל המלל הזה. כבר עייפתי מהרעיונות הגדולים שאמורים לשנות את העולם. אני את העולם כבר לא אשנה וגם אין לי הרבה תקווה שמישהו מסוגל לעשות את זה. רוב הספרים משעממים אותי.

אחרי כל כך הרבה שנות קריאה מה עוד אפשר לחדש לי?

אני אוהבת בגדים יפים. מזמן אין לי כיף לעשות שופינג, כי קשה למצוא בגדים יפים במידה שלי. מסע קניות הפך למתסכל ומייאש.

אני אוהבת אוכל טוב. היום אני שוקלת יותר מדי ואני צריכה להיזהר מה אני אוכלת וגם מתי אני אוכלת. בשביל לרזות אני צריכה להתענות.

אני יכולה להמשיך ככה, אבל אני בטוחה שהבנתם את הרעיון.

טוב, עכשיו בואו נהיה רציניים. היה ממש משעשע לכתוב את הפוסט הזה.

לדעתי יש פה חומר נהדר לסטנדאפיסט מוכשר.

ובוודאי ביידיש זה נשמע יותר טוב.

דאפי, אני מתנצלת, לפעמים נכנס בי רוח שטות וזאת התוצאה.

לכל מי שדואג לי, ב"ה, למרות כל מה שכתבתי למעלה, אני אוהבת את החיים וכל מה שיש לעולם הזה להציע. יש לי משפחה נהדרת, חברים טובים גם פה וגם בחיים האמיתיים.

אני אוהבת את העבודה שלי ולומדת כל יום דברים חדשים.

בכל גיל אפשר לאהוב, לשמוח ולהנות. בפנים אני עוד מרגישה בת 18 ועם עצמות חורקות אפשר להתמודד. העיקר הבריאות ולשמור על חוש הומור בכל מצב.

אולי בהזדמנות זו אגיד לכל הצעירים שקוראים כאן, אל תתנו להופעה חיצונית להטעות אתכם. לעתים בגוף מבוגר מסתתרת רוח צעירה אף יותר משלכם.

את השרביט אני מעבירה לכל מי שרוצה להשתתף בפרויקט. קשה לי לבחור רק 4.