אמא של מתבגרים

כשגדלתי בחו"ל ארוחות שבת היו אירועים משפחתיים ואת החברים היינו פוגשים במוצ"ש או ביום ראשון. במשך השבוע לא היה זמן, בשבת נחנו וביום ראשון היינו מבלים בכיף עם חברים ומשפחה.

בישראל המצב שונה, לפחות בשביל אנשים דתיים כמוני שלא נוסעים בשבת. במשך השבוע אין זמן, עובדים ועייפים, ביום ראשון אין חופש ונשאר רק שבת כדי להיפגש עם חברים. בחורף אפשר גם במוצ"ש, אבל כאשר יודעים שצריך לקום למחרת בבוקר לעבודה גם הזמן הזה מוגבל. נוצר מצב שנפגשים בשבת, בעיקר עם חברים שגרים במרחק הליכה, או נוסעים לבלות שבת שלמה אחד אצל השני.

אני חושבת שמהמציאות הזאת צמחה התופעה של הזמנת חברים לארוחות שבת, אחרת אין מתי להיפגש. בעיניי זה דווקא מנהג יפה. למרות שלצאת לבית קפה או למסעדה זה פחות עבודה, יש משהו נחמד ואינטימי יותר בלארח בבית.

בין כה מבשלים לשבת, אז זה לא ביג דיל לבשל כמויות יותר גדולות של אותו הדבר לעוד כמה אנשים. לפחות כך זה היה פעם, היום זה סיפור שונה לגמרי. נוצר מצב שיש לבשל לכמעט כל אורח אוכל אחר, כמו שקרה לי בשבת שעברה, כאשר הזמנתי חברים לארוחת ליל שבת.

יש להתחשב ב-2 גורמים עיקריים, אלרגיות ורגישויות שונות למזון וכל האסכולות השונות הקשורות לאוכל. אפשר כמעט לקרוא להן "דתות". כל אחד לוקח את מנהגי האכילה שלו מאד ברצינות ואני מכבדת אותם. כמו שאני מצפה שאנשים יכבדו את הרצון שלי לאכול כשר, כך גם אני מכבדת את הרגלי האכילה של האורחים שלי.

בנוסף להקפדה על כשרות היה לי בארוחה הזאת הכול. אוכלי בשר, אוכלי דגים ולא בשר, צמחונים וטבעונים. בנוסף היו בארוחה אנשים בדיאטה, רגישים לגלוטן ואלרגיים לחצילים. להרכיב תפריט במצב הזה ממש לא פשוט.

אם חשבתם להציע ארוחה חלבית, תשכחו מזה. אני אלרגית לדברי חלב, אבל זה אפילו לא רלבנטי כאן, כי אין ארוחת שבת חלבית בבית מרוקאי!

אז מה בסוף בישלתי?

מנה ראשונה: דג סלמון לאוכלי הבשר והדגים ולשאר מלון.

מרק כתום שהתאים לכולם.

עוף ושניצל לאוכלי בשר.

המוווון תוספות: פשטידת כרישה ופשטידת תפוחי אדמה – עם ביצים, אז לא טוב לטבעונים, אבל כן לשאר.

אורז, בטטות, דלורית, קישואים, סלט ירקות, סלט סלק אדום, פטריות עם בצל וצנוברים – טוב לכולם.

מנה אחרונה: עוגת שוקולד עם מוס שוקולד, מוס שוקולד בנפרד לטבעונים ולאלרגיים לגלוטן וסלט פירות לאנשים בדיאטה.

תה נענע , על תה נענע  אף אחד לא מוותר.

אני חושבת שהצלחתי לא רע בהתחשב בכל המגבלות והכי חשוב, כולם אכלו, שבעו ונהינו.

טיפ קטן לסיום: יש לי קובץ במחשב איפה שאני רושמת את כל ההעדפות והמגבלות הקולינריות של כולם. אי אפשר כבר  לזכור את הכול, במיוחד כאשר זה משתנה ומתעדכן כל הזמן. זה מאד עוזר למנוע פשלות כאשר מזמינים אנשים לארוחה.