היום לפני 6 שנים פתחתי את הבלוג הזה. התגובה שלי לבלוגי היום דומה לתגובה שלי לפני שבועיים לילד שחגג בר מצוה: "מזל טוב! וואוו, איך גדלת ואיך הזמן טס. אני זוכרת את הלידה שלך כאילו זה היה אתמול!" ככה בדיוק אני מרגישה כלפי הבלוג שלי.
השתתפתי בהשתלמות במרכז ההדרכה לספריות ואני זוכרת כאילו זה היה אתמול את הרגע בו יגאל חמיש, אחרי שנתן רקע תיאורטי קצר על בלוגים, אמר "ועכשיו תפתחו בלוג". ככה, פשוט ו...פתחתי.
מצד שני, בכל זאת עברו 6 שנים. הבלוג גדל, כתבתי על כל כך הרבה נושאים, יש כאן חתיכת היסטוריה.
יש דברים שנשארו אותו הדבר ויש דברים שהשתנו. אני כבר לא אותו אדם שהייתי כאשר התחלתי לכתוב כאן. כמו רבים בבלוגוספירה אני כותבת הרבה פחות מפעם, לא כי אין לי מה להגיד, בראש אני כותבת הרבה פוסטים, אלא כי יש לי פחות זמן פנוי. כמו אצל רבים המעט זמן שיש לי מתחלק בין יישומים חברתיים נוספים, כמו פייסבוק. לפחות אני עוד כותבת, לעומת בלוגרים אחרים שפרשו לגמרי מהבלוגוספירה.
דרך הבלוגים שקראתי למדתי הרבה. הודות לבלוג המעגל החברתי שלי גדל ולא רק במספרים. מגוון האנשים הנפלאים שהכרתי כאן רחב, בין אם מדובר בהשקפות עולם שונים, בגילים שונים ובתפוצה גיאוגרפית עולמית. בזה אני רואה את הברכה הגדולה של הבלוג ולכן אני עוד כותבת, קוראת ומגיבה, כי על עושר כזה אני לא מוכנה לוותר.
אז מה אני מאחלת לבלוג שלי לכבוד יום הולדתו השישי?
שאמצא יותר זמן לכתוב בו. שימשיך להתקיים ולצמוח באיכות ובכמות ושיכיר עוד הרבה אנשים טובים.
בשם בלוגי ובשמי אני מודה לכם על הסבלנות, על התגובות ועל התמיכה לאורך כל הדרך. הלוואי ונמשיך ככה עוד שנים רבות וטובות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
