אמא של מתבגרים

היום יום הולדת

ראיתי את הבלון האדום ליד שמי בבלוג ונזכרתי שיש לי היום יום הולדת. סתאאאם, לא הייתי צריכה תזכורת, אני אמנם בת 58
היום והזיכרון כבר לא מה שהיה פעם, אבל את התאריך של יום הולדתי אני עוד זוכרת ב"ה.

היום יום מיוחד בכלל, חנוכה וראש חודש טבת, מה שאומר שאומרים את ברכת המזון הכמעט הכי ארוכה בשנה, עם "על הנסים" של חנוכה ו"יעלה ויבוא" של ראש חודש. אילו ראש חודש היה יומיים היינו גם מוסיפים הערב את "רצה" של שבת ואז הייתה לנו את ברכת המזון הכי ארוכה שיש. זה נדיר מאד וגם השנה זה לא קורה.

בפוסט הקודם כתבתי על התכניות שלנו לחג. רובן כבר מאחורינו ועד עכשיו היה מאד מאד נחמד. המפגשים והמסיבות היו נעימים ומהנים.

ראינו חברים שלא ראינו כבר הרבה זמן, כי סוף סוף יש חג שבו אפשר לנסוע. עמדתי בפיתויים ועד עכשיו לא נגעתי בסופגנייה, אפילו לא ביס אחד! (איפה מחיאות הכפיים?)

המפגש בקבוצת ההרזיה היה מוצלח, במיוחד שאיכשהו ירדתי עוד קצת במשקל. (עוד נס חנוכה כנראה ) הכי משמח אותי שהצלחתי לענוד בחזרה את טבעת הנשואים שלי, שבמשך כמה שנים לא יכולתי לענוד. הרגשתי כאילו התחתנתי עוד פעם. אילו הייתי חושבת על זה מראש הייתי מחכה עוד שבועיים, ליום הנישואין שלנו, כדי לתת לזיס את העונג לשים לי אותה עוד פעם על האצבע.

בטיול עובדים אתמול ביקרנו בבית זיבנברג בעיר העתיקה. הביקור היה מעניין גם בגלל המקום עצמו וגם בגלל הסיפור האישי של בעל הבית.
היו בו קווים חופפים עם הסיפור המשפחתי שלי, מכיוון שמר זיבנברג בא כמוני במקור מאנטוורפן בבלגיה.

לביקור היה המשך לא צפוי, צירוף מקרים משעשע. סמן הדרך שלי בנושא הזה הוא אלברט איינשטיין שאמר "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי". בעוד אני יושבת עם כל הקבוצה במסעדת הטאג'ין לארוחת צהריים אני מקבלת טלפון מחברה שלי שאומרת לי "שמעתי שפגשת את הדודה שלי הבוקר". לא הבנתי על מה היא מדברת עד שהיא הבהירה לי שגב' זיבנברג, שנתנה לנו את ההדרכה במוזאון, היא הדודה שלה. אמנם אני יודעת שהוריה במקור מבלגיה ונפגשתי עם אמא שלה, אבל משום מה לא קישרתי בינה לבין בית זיבנברג. השלב הבא יהיה מפגש אישי עם גברת זיבנברג ואיתה לכוס קפה, נכון עולם קטן?

הבוקר כבר הספקתי לקבל סמסים, טלפונים ואי-מיילים עם ברכות משמחות ליום הולדתי. גם הבן שלי מאתיופיה, למרות קשיי הקליטה שם, הצליח לשלוח הודעת סמס עם מזל טוב. זיס לקח אותי לארוחת בוקר טעימה בבית הקפה המצוין שושקפה ועכשיו אני בבית מתחילה עם ההכנות לשבת, כי לשמחתי הרבה בתי החיילת חוזרת הביתה לשבת ועוד מעט היא תגיע.

חג חנוכה שמח, חודש טוב ושבת שלום 

רק אתמול בלילה הדלקנו נר ראשון של חנוכה ומרוב תכניות לחג נראה שהוא אוטוטו נגמר.

כבר בשבת בבוקר בבית הכנסת החגיגות החילו עם קידוש + סופגניות לאחר התפילה ובסוף תפילת מעריב הרב הדליק נרות חנוכה, מה שהכניס אותנו ישר לאוירת החג.

היום אנחנו מוזמנים להדלקת נרות משפחתית אצל אחותי בשעה 17:00 ובשעה 20:00 למסיבת חנוכה אצל חברים.

מחר בערב אנחנו מוזמנים להדלקת נרות וארוחת ערב אצל חברים אחרים.

ביום שלישי בערב יש מפגש חגיגי לכבוד חנוכה בקבוצת ההרזייה, אשר בו נתמוך אחד בשני שלא נתפתה לאכול סופגניות, לביבות או מאכלים נוטפי שמן אחרים במשך החג.

ביום רביעי אין לנו עוד תכניות. אולי נלך לסרט או נסתובב בעיר לראות חנוכיות ומופעי רחוב או נלך לבית אביחי איפה שיש תוכנית מעניינת.

ביום חמישי יש לנו טיול עובדים עם סיור בעיר העתיקה וארוחת צהריים.

בערב הזמנו חברים ללטקעס.

ביום ששי זיס מתכנן שנצא לארוחת בוצר חגיגית לכבוד יום הולדתי, אחרי שהמון זמן לא אכלנו במסעדות בגלל הדיאטה. (ברכות נא לשמור ליום ששי)

ביום ראשון, נר אחרון של חנוכה, אנחנו מוזמנים אחרי הצהריים למסיבת יום הולדת של הנכד המתוק של אחותי.

באותו בוקר יש במכללת דוד ילין את הכינוס השנתי לספרות ילדים ונוער, שאני מאד ממליצה עליו ומצרפת את התכנית כאן.

ועם כל התוכניות האלו וכל החגיגות למניהם, יחד עם שמחת החג אני מרגישה קצת עצובה, כי האנשים שהכי יקרים לי, הילדים שלי, לא יהיו איתי אפילו להדלקת נר אחד ובוודאי לא לחגוג איתי את יום הולדתי. בני נמצא באתיופיה, מלווה טיול כחובש ובתי נמצאת בצבא ודווקא את שבת חנוכה היא סוגרת בבסיס

חג חנוכה שמח, אני בטוחה שאור החג יצליח להבריח את העצב ומה שחשוב זה שכולם בריאים ושמחים ואולי צה"ל ישנה את תכניותיו ובתי תבוא הביתה לשבת.