פוסט יאוש
אחרי תקופה ארוכה של אופטימיות נשפכת, תמיד היה ניראה לי שזה יגיע מתישהו
אז.. זה הגיע :|
אני יודעת שיש אנשים שקוראים בבלוג שלי..
ולהגיד תכלס, אני זאת שפירסמתי אותו לכולם..
ואני לא מצטערת על זה כל הזמן
רק לפעמים, שאני רוצה קצת לשפוך את מה שאני באמת מרגישה מבלי לכתוב הכל ברמזים
או משהו בסגנון...
טוב.. אז לשפוך
אני יודעת, יותר נכון מרגישה, רואה,..
טוב נו!
מספיק לי לראות אותו
לפחות לפעמים
ולדעת שכבר אין כלום
אני מרגישה שחזרתי להתחלה...
והדבר היחיד שאני מסוגלת לחשוב עליו
זה איך לעזאזל אחרי כל מה שהיה אני יכולה עוד לחכות?!
ועוד לחכות למשהו שכבר ממש לא יהיה...
כמה שזה מעייף...........
אני לא אומרת שלא כיף לי..
כיף לי! אפילו מאוד
אבל רק עם אנשים מסויימים, רק בזמנים מסויימים
למשל עכשיו?!
הוא לא חלק מהזמנים המסויימים האלו
עינב
שמנסה להיות אופטימית בכל הכוח!
Sometimes things are more then they appear
כניראה שאף אחד לא באמת הבין מה זה אהה..?
חבל :|
פוסט חד פעמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
