ממוצב למוצב, זייפן בלי גיטרה, שמירות, סיורים, ער הרבה, ישן פחות, שומר על הגבול המזרחי וחולם להיות בקצה המערבי, מת לקפוץ לים, או לי-ם, מבזבז את הזמן שלי בהתעפצויות או בריבים עם האנשים בחדר, אבל זהו הגיע הזמן לנקות את הכל.
עובר חדר כדי להתחיל מחדש, קצת נמאס לי שמצפים שאני אהיה אסיר תודה על דברים שחיבים לתת לי, עצבני שרוצים שאני אהיה נחמד לכולם, גם כשהם לא מתכננים להיות נחמדים, מצפים שאני אלקק להם את התחת רק בשביל שהם יוכלו לבעוט לי בפנים.
אז חטפתי שבת, אז חטפתי יום ביציאה, אבל כמו שאמר חבר טוב: "אני לא כלבה שלכם!!"
אז עזבתי את החדר ועכשיו אני לבד, בלי אנשים שיפריעו לי, רק אני ועוד כמה "קרמיים" בחדר,אבל שקט, רגוע ולא צריך לסדר את החדר.
אבל הכי חשוב לשמור על אופטימיות לא?
מתלבט אם לחזור לצבא, מה יש לי לחפש שם?
חבורה של אנשים שלא יודעים להעריך את העזרה שלי.
אנשים שלא יודעים להגיד תודה, אנשים שלא יודעים לדבר בעברית, אנשים שמנסים לגרום לי להרגיש רע עם זה שאני מדבר כמו שצריך.
אנשים שמנסים לי לגרום להרגיש רע עם עצמי.
אנשים שגורמים לי רע.
פורט על הגיטרה, מנסה להירגע, להוציא קצת שאריות של תסכול, אבל הגיטרה לא מכוונת, את הטיונר שכחתי אצל האקסית, ואני מת לנגן, אני במצב רע!
לא יודע מה לעשות, אין לי מושג איך להמשיך מכאן, הולך להטביע את הצער במשקה, ואם יהיה לי די כח, ואולי אם יהיה לי מזל, גם הריאות שלי יזכו לטעימה מחומרים רעילים שעושים טוב, אל תדאגו, רק חוקי, אני אזרח טוב, שומר חוק.
הגיטרה מושבתת, ואני צריך לפרק את התסכול שלי על משהו.
מוציא תסכול בכתיבה, סוג של תרפיה, משהו להרגיע, משהו שאמור לעזור לי להוציא את ה-"חמץ".
את כל הרע, את כל מה שגורם לי להרגיש ככה, מנסה לחשוב על עוד דרך, על עוד צורה שבה אני אוכל להתנקות
הדרך היחידה שאני חושב עליה היא להכניס קצת חומץ פנימה, לעשות החלפות.
להתרוקן מהרע ולהתמלא באלכוהול, שיכול להיות הכל, טוב ורע, רק המינון משנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
