שפיות, אפשר למות מזה.

(כותרת קצת ארוכה אני יודע, זדיינו)

ראיתי השבוע את הסרט "כוכב הקופים- המרד" ולא יכלתי שלא לשים לב לזה שהמילה הראשונה שמוציא הקוף מהפה היא "לא".

אולי זה רק אני עם המוח המעוות שלי אבל גם על השחורים בארצות הברית אמרו שתחילת המרד שלהם התחיל ב-"לא" (ע"ע רוזה פארקס)

אולי יש פה אמירה נוקבת על המצב בעולם בכלל (או בארה"ב בפרט) ואולי אני סתם רואה מה שאני רוצה לראות.

(אני יכול לפתח את זה עוד וגם להשליך את זה על המצב במדינתנו, מחאת האוהלים וכאלה, אבל כבר הבנתם את הרעיון)

{דרך אגב המילה הראשונה שאומר בן אדם מהרגע שהקוף מתחיל לדבר היא גם "לא"}

המון זמן לא כתבתי, שחרור קיטור תוך ניג'וס לאנשים אחרים זה לא הקטע שלי (אף על פי שגם אני חוטא לפעמים).

ואולי זה בגלל צה"ל, דיכוא החופש היצירתי זה חלק בלתי נפרד מההוויה הצבאית (ואני לא מדבר על הסודה לשתיה), איכשהו במהלך שרשרת החיול מחדירים לך עוד זריקה (חוץ משלושת הזריקות המוכרות- רעב, עייפות וחרמנות), זריקה שגורמת לך להיות מדוכא מחשבתית, וגם מי שהזריקה לא השפיעה עליו הצבא דואג במערכתו המסובכת והמפותלת לדכא את החשיבה שלו בדרכים אחרות.

 אף על פי שהרבה אמנים כותבים על חוויות צבאיות לפי דעתי הרוב נכתב אחרי השירות (או שהם מצאו דרך לפרוץ את השיטה)

די!