שפיות, אפשר למות מזה.

החיים טובים, משוחרר, בלי דאגות על הראש, מענק שצריך להגיע בקרוב ולסדר אותי לחודשים הקרובים, מה יכול להיות רע?

פיגוע, חברים פצועים, סירנות, הרוגים, אני מכיר את האזור, "הייתי נוסע בקו הזה באופן קבוע", חברים מבטלים מפגשים, נהרג חבר, שגרה.

טילים, קסאמים, גראדים, מרחב מוגן, "לי זה לא יקרה", פצועים, סירנות, הרוג, מבטלים מפגשים, שגרה.

בקרוב אני עובר לאזור האסון, כבר הייתי שם פעם בשעת אזעקה, חסר אונים למול האיום המתקרב, ממשיך את השיחה עם החבר, נכנס פנימה כי - "לך תדע".

שירות שלם של תקווה להתקלות, רוצה קצת אקשן, וכשזה מכה בך זה לא מרפה, זוכר עדיין את המראה של שני השוטרים ששוכבים בצורה לא טבעית על האדמה ליד הניידת שלהם, זה לא חוזר לי בחלומות, לא מופיע לי בסיוטים.

כשמדברים על הרג, "אולי הגיע הזמן לעשות משהו?", נקמה!, אז אני זוכר, תקופה מאושרת יחסית שחלפה והותירה בי שריטה עמוקה, חשבתי שאני אנצל מזה, הרי אף פעם הראש שלי לא היה במיטבו, אולי בעצם זה מה שגרם להכל להתעצם, כנראה שאדם לא יכול להימלט מגורלו.

ג':"מה שלומך?"

א':"הרוב טוב, על השאר עובדים".