שפיות, אפשר למות מזה.

אני לא יודע מה איתכם אבל בשבועיים האלו שלא היה לי מחשב התגעגעתי מאוד,

התגעגעתי לזה שאני משקיע בקטע ומנסה לשעשע אתכם (ואותי בעיקר),

התגעגעתי לשורות הארוכות והמיותרות שאני כותב רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמי,

אבל הכי הרבה התגעגעתי לעובדה שיש לי עם מי לחלוק את השטויות המטומטמות שאני ממציא.

ועל זה אני רוצה לבגיד לכם תודה, תודה לכל השניים וחצי אנשים שקוראים את הבלוג שלי (וגם זה לא באופן קבוע) לפחות אני יודע שיש אנשים שיודעים שאני קיים ומעריכים את זה שאני עדיין חי בעולם ההזוי והמטורף הזה.

תודה!