שפיות, אפשר למות מזה.

גם המחסום הזה נשבר סוף כל סוף, אבל עדיין יש מחסום שלא נשבר, מחסום ה-100 ש"ח בעבודה שלי.

אני בטוח שאני אצליח לשבור אותו מתישהו אבל אני שונא את העבודה שלי!
האנשים נחמדים האווירה מעולה (ומכירים גם הרבה נשים יפות) אבל זה לאשווה את זה שאני לא מרגיש את הרגליים שלי בסוף היום.

היום למשל עבדתי במשמרת כפולה, הייתי מ-2 בצהריים עד 2 בלילה בעבודה, הספקתי בזמן הזה לעשות טיפ מצטבר של 140 ש"ח(זה לא נקרא שעברתי את המחסום, צריך בבודדת), לפלרטט עם הברמנית (זה לא ילך), ולרקוד עם האורחים (לפחות קצת).

האירוע השני (ערב) היה כ"כ כיפי שלא רציתי לעזוב, לא ראיתי בעיניים בגלל שעבדתי לפני כן באירוע צהריים והייתי עייף, אבל היה כ"כ כיף!!

האירוע היה חתונה, והאנשים היו שיכורים רוב הזמן (וודקה+רד בול זרמה כמים), ובכללי הם היו מאוד מצחיקים, אפילו בסוף הערב אחד החבר'ה ניסה להשקות את קרוב משפחה שלו בשיבס (אהד, נשמע מוכר?) וכל האימהות צעקו "יא משוגע תפסיק, הוא ילד קטן" (זה נשמע מוכר יותר ויותר) אז הוא עזב אותו, וחוזר חלילה, הילד בסופו של דבר לא שתה (כבר לא מוכר).

בכללי אני סחוט מעייפות אז פרק של סקראבס וספר של סטיבן (THE) קינג יספקו את העבודה, שינה הדס.