שפיות, אפשר למות מזה.

החלטתי לצטט כל מיני דברים משעשעים ששמעתי (או אמרתי) בימים האחרונים.

"קול ישראל מירושלים הרי החדשות ועיקרן תחילה, נקטעה אצבעו של נער בבית ספר בבאר שבע, הנער ואצבעו הועברו לבית החולים..."

תמיר:" אני עוד שבוע הולך לעשות קורס מחשבים"

אני:" אבל למה? יש לך חוש טכני כמו של נעל"

(כמובן שאח"כ הוכיתי ללא רחם)

שמעתי היום שיר של הראל סקעת (כן, אחותי חולה), והוא הלך ככה (בערך)

"אז אני יכול לעוף
בלי לדעת לעוף
זה עושה לי בגוף
הרגשה של סמים"

רענן:"שמעתי שבר וליאונרדו כבר לא"

אני:"אז אתה אומר שיש לי סיכוי?"

רענן:"לא נראה לי שהוא בעניין"

ועוד משהו מעניין ששמעתי ביום רביעי.

בזמן שחיכיתי בתור לאורטודנט (בזמן שלא ישנתי), איש צעיר דיבר בטלפון וכשסיים את השיחה הוא פלט (בקול רם מדי לטעמי) "שתחרב ירושלים".

מיד קפצו כמה נשים ושאלו "ככה? מבחור דתי?"

ואני רוצה לשאול מה הקשר?

אנשים דתיים לא עצבניים לפעמים?

דתיים לא תופסים יום רע?

לדתיים אסור להגיד שום דבר בקול רם?

אז אני רוצה להגיד פה מעל דפי הבלוג שתזדיין תל-אביב!