שפיות, אפשר למות מזה.

זה סיפור על עולם אפור עם אנשים אפורים, הולכים ממקום למקום בלי לשים לב לאחרים, חיים כמו רובוטים בלי נשמה ובלי רגשות, הם לא שמחים, לא עצובים, הם סתם אנשים אפורים. יום אחד נולדה ילדה קטנה, היא גדלה בתור ילדה אפורה, אבל ככל שגדלה ההורים שלה ראו שהיא מקבלת צבע אדום. היא כל הזמן ביקשה מהם שמלות אדומות וסרטים אדומים, ואפילו כשהיא נפצעה ירד לה דם אדום. הם לקחו אותה לרופא והוא אמר להם שאנשים אפורים לא יכולים לחלות. הם אמרו לו שהיא לא אפורה, אז הוא לחש לבעל  'כדאי שתבדוק איפה אישתך מסתובבת בלילות'. הבעל התעצבן ורצח את הרופא, זה לא היה משהו מוזר בעולם האפור, הרציחות היו שם על שטויות. הם השקיעו את כל כספם בילדה הקטנה והאדומה שלהם, הם חיפשו בכל העולם האפור שלהם, בין הבניינים האפורים שלהם ובין העננים האפורים שלהם, שמלה אדומה בשביל הבת שלהם, ובסוף מצאו אצל אישה זקנה בד אדום. הם מהר קנו אותו ממנה (בזול כמובן, לא היה הרבה ביקוש לצבע הזה), והכינו לבת שלהם שמלה אדומה כמו שרצתה. והילדה הייתה שמחה והיא הסתובבה ברחוב האפור שלה מחייכת כולה, ואף אחד לא שם לב אליה כי כולם היו עסוקים בעצמם, אז היא ישבה ליד איש אפור גדול ובכתה, האיש האפור בהתחלה לא שם לב אליה והיה עסוק בארוחת צהריים שלו, והוא שמע רעש מוזר לידו והסתכל וראה את הילדה האדומה בוכה (כמובן שהוא לא ידע שזה מה שהיא עשתה), אז הוא שאל אותה מה היא עושה, והיא ענתה לו שהיא בוכה, ''ואיך יוצאים לך מים מהעיניים?'' ''זה נקרא דמעות'' "וזה לא כואב? המים צריכים לצאת בצורת זעה או שתן לא?" "כן אבל זאת הדרך שלי להביע את הכאב שלי בזה שאף אחד לא רואה אותי" "אני רואה אותך" "אבל חוץ ממך אף אחד לא רואה אותי" "כנראה שאת צודקת, אני באמת עבדתי יותר מדי זמן בשמש אני צריך לחזור הביתה להתראות" "לא, בבקשה תשאר איתי" "אין לי זמן אלייך!!" האיש האפור קם ופנה ללכת אבל הילדה האדומה תפסה לו את היד, הוא אמר לה שתעזוב אותה, אבל היא לא הייתה מוכנה לעזוב אותו, הוא הוציא את האקדח ואיים שירה, אבל הילדה הקטנה לא הסכימה ללכת, אז הוא עזב אותה, זה היה מוזר, הדם שלה היה אדום.

האיש האפור הלך הבייתה, לאישתו, וסיפר לה שהוא ראה ילדה אדומה בוכה, והיא אמרה לו שזה לא הגיוני האדמונים נכחדו מזמן, כנראה שאני באמת עובד יותר מדי...

שלום, מה שלומכם? (שאלה אידיוטית בהתחשב בעובדה שאין מצב שתענו לי על זה)

אני מקווה שנהנתם מהסיפור הנ"ל (ואם לא לכו להזדיין {גם את עמיה})

ניסיתי להיות מועיל אתמול, הכנתי אטריות (יש אחלה רוטב) אבל כמו אדם אידיוט שכחתי את המים (ללא האיטריות) על האש.

התוצאה לפניכם!

היום הלכתי לראיון במדרשת עין פרת,  כאופציה לשנה הבאה, התמונות לפניכם.

הדגל בכניסה למדרשה

אותו דגל

ויש גם חיות

דבורים

ציפורים

אריות

עדכון:00:41 בדיחה שעשתה לי את הערב:

איך גורמים לנקניקיה שלך לעמוד?

גונבים לה את הכיסא!