שפיות, אפשר למות מזה.

"אני רוצה לסגור את החוב, עם כל נשות הרחוב, שמודעות לכוחן האדיר,

ממשיכות להפיץ את ריחות השמפו שלהן, נלחמות ברחות העיר.." (טאבו+)

ולכן אני מקדיש לכולכן את הפוסט הזה.

ללכת ברחוב ולהסתכל על הכביש, לראות את הנשים נוסעות ברכבים שלהם, איך חגורת הבטיחות מפלסת דרכה בין השדיים שלהן ומחלקת אותן לשניים, שני עיגולים שלמים, מושלמים.

ובכלל, אני רוצה לתת כבוד לגוף הנשי, כ"כ מושלם וכ"כ מזמין.

לראות את כל הנשים האלו ברחוב, ולדעת שאין לנו רשות להשתמש בהן, אלא לראותן בלבד.

לא להפסיק להסתכל גם כשהן מביטות עליך, אי אפשר בלי...

אם כבר אנחנו מדברים על הרחוב, במוצאי שבת האחרון פגשתי את הכביש מקרוב, יותר מדי מקרוב.

הכל התחיל מנסיעה עם אחי על אופנועו החביב, שוקי היה מאוד מזמין (האופנוע).

נסעתי עם הקסדה של האופניים, וכמובן שלא ראיתי כלום בגלל הרוח, ובאחד הסיבובים במאה שערים, התרסקנו.

לא בגלל שלקחנו אותו מהר מדי, בגלל ששנינו שמנים+ התיק שהיה על הגב שלי.

אל תדאגו אני שלם, נפילה קטנה זה לא מה שישבור אותי, אבל בכל זאת זה מאוד משעשע שבפעם הראשונה שאני נוסע על אופנוע אני מתרסק.

גם אחת הפעמים שנסעתי באופניים זכורה לי היטב:

נסעתי בירידה, ובסוף הירידה הייתה או פניה ימינה או שמאלה, אין ישר.

בגלל שנסעתי כ"כ מהר הייתי מתרסק אם הייתי פונה (שכחתי שיש לי גלגלי עזר), ולעצור שכחתי איך (שילוב של מעצורי רגל ופאניקה של ילד בן 9 {כן הייתי עם גלגלי עזר עד מאוחר}), אז החלטתי להמשיך ישר ולעלות על המדרכה.

(כנראה שאלוהים רוצה להרחיק אותי מכלים דו גלגליים)

כמובן שהמפגש עם שפת המדרכה היה בלתי נמנע, ובמקרה זה אף כואב במיוחד, שלושה ימים לא יכלתי לשבת

(כמעט כמו אחרי לילה בכלא [מה שמעלה את השאלה: איך אפשר "לשבת" בכלא? {ואל תגידו "מתרגלים"}]).

ביום שני עליתי לירושלים וראיתי מחזה מאוד מוזר, ראיתי אדם נוסע במכונית עם גג פתוח אבל חלונות סגורים,

לקח לי קצת זמן עד שהבנתי שהוא לא רוצה הרבה רוח, אלא קצת, ולכן החלונות סגורים, אבל מה שהעלה לי הבעת שחוק על פני הייתה העובדה שכשהוא הדליק סיגריה הוא פתח את החלון.

ואני שואל: מה? מה לעזאזל אתה חושב? למה אתה פותח את החלון? שהעשן לא יסריח את הריפוד?

תעשן למעלה וכלום יגיע לריפוד.

אני אומר לכם, יש אנשים מטומטים בעולם.