שפיות, אפשר למות מזה.

עוד חלום שהתגשם, לא גדול במיוחד אבל היי, זה גם משהו.

עברתי חדר, עכשיו אני יודע שאני נשמע כמו איזה פאקצה מטומטמת, אבל בכל זאת.

זה החדר שהיה פעם של אחי הגדול ואז של אחותי, אבל בתקופה שהוא היה שייך לאחי הוא היה מעין מקדש.

חדר מבודד, לא קרוב לשאר החדרים בבית.

קטן, ונותן הרגשה של צינוק.

אחשלי בטח צוחק, ואני מבין אותו.. אבל בתור ילד קטן החדר ההוא היה בעבורי מעין מרד בממסד, בהורים.

 ועכשיו אני שם, אמנם הקיר שלי צבוע בתכלת אבל את המשך הציור אמא שלי לא נותנת לי להשלים, מה שדי מבאס.

אולי נשים כמה פוסטרים נחמדים, או שאני אתלה איזשהו לונג, אבל זה לא יהיה כמו ציור.

אני לא מאמין שאני מקדיש פוסט שלם לחדר שלי, אני מרגיש כמו פקאצה.

עכשיו אני אהיה חייב לעשות פוסט שחור ודכאוני כדי שזה יעבור לי.

עוד מעט אני כבר אתחיל לכתב עם סימני קריאה במק!ם ו', שט זה מתחיל