שפיות, אפשר למות מזה.

ראש הממשלה ישן, עשה בחכמה אם תשאלו אותי (לא שהייתה לו ברירה), מתעלם מכל מה שקורה סביבו.

המחליף עדיין ער, נכנס למלחמות, עושה צרות.

299 משפחות שכול חדשות, וצה"ל? צה"ל מסתובב לו איפשהו בין עזה לג'נין, שומר עלינו (אבל לא על עצמו)

אנשים הולכים למילואים, כי מישהו צריך לשמור על המדינה.

אני עדיין לא מבין מה קורה פה.

לא למדינה הזאת נולדתי!

נולדתי למדינה שמורידה את הראש לרגע, אבל לא בורחת.

נולדתי למדינה שכשמנהיג פשע/טעה הוא מתפטר, לא מודיע על נבצרות.

נולדתי למדינה שכשיש מלחמה דבר ראשון דואגים לעם, לא לכסף שבבנק.

נולדתי למדינה שהפרחים בקנה ובנות בצריח, לא למדינה שבה הפרחים על הקבר והבנות במשרד.

נולדתי למדינה שדאגה לשואה ולנזקקים, ולא לקחה כסף כדי לשכור עורך דין.

נולדתי למדינה שבה המנהיג הצהיר על החלטה ולא חזור בו אף פעם, לא מנהיג שמכניס את הזנב בין הרגליים כשהמצב קשה.

299 משפחות, 299 חיילים, ילדים, נשים, גברים, 299 איש שלא יחזרו!

299 משפחות שווה בממוצע ל-1,196 איש שהצטרפו למשפחות השכול!

299 משפחות שווה בממוצע ל-76,544 איש שבכו השנה על קבר של חבר או קרוב משפחה.

22,305 חללים שנפלו במערכות ישראל ופעולות האיבה, שווה בממוצע ל-5,710,080 שבכו על קבר ב-59 שנה.

ואני רק רוצה לאחל לכולכם שלא נדע עוד צה"ל!

עדכון: 23/04/07 01:07

בשעת קריאת השמות בטקס בפארק בערה ברקע המילה יזכור.

העשן שיצא ממנה הזכיר לי את עמוד הענן.

כשחשבתי על זה זה בעצם מה שהמתים ציוו לנו.

אותם אלה שאנחנו צריכים לזכור, הם צריכים להיות צרובים לנו בזיכרון, צרובים כאש "שלא יכבה נרם לעולם ועד".

ובו בזמן אנחנו צריכים לעקוב אחרי מה שהם עשו, כמו אחרי עמוד הענן במידבר.

צריכים לסמוך עליהם בעיניים עצומות, עיניים עם דמעות.

הצריבה של האש בלב, והצריבה של העשן בעיניים.

אנחנו צריכים לבכות ולהתעורר.

לעקוב אחרי כולם, אחד אחד כאיש אחד.

אסור לנו לשכוח אותם, ובו בזמן אסור לנו לזכור שהם אינם.