עוד אחד עבר, סיימתי את החג הזה עם יותר אוכל במקפיא מאשר בבטן.
המון אוכל נשאר, אפילו כנף אחת לא אכלתי.
היו מכות, היו מדורות, והיו ילדים מטומטמים ושיכורים.
כל מרכיביו של החג.
לא היה אלכוהול ולא מספיק בשר (נקניקיות וקבב זה לא בשר ובירה זה לא אלכוהול)
היו גיטרות ושירה (בזיופים אדירים וגרון ניחר), אבל היה סבבה, אפילו נהנתי.
הצלחתי למצוא סוף סוף מנגינה לשיר שכתבתי מזמן, עכשיו רק צריך מנגינה לפיזמון ונוציא סינגל.
אז מה אם אני מזייף ויש לי חוש מוזיקלי כמו של נעל בית (קיפי כמובן!) אני מצליח לנגן על אף המגבלות שלי (כווווולן!).
שפיות זמנית.
בית א'
הטירוף נע בין משבר לאסון,
ואני מנסה למצוא פתרון,
אנשים תמיד נכנסים לשגרה,
למה לעזאזל צריכים ממשלה?
מנסה לצאת כי צריך להתרוקן,
המושל האידיוט שאת כולם מזיין,
החיים מצאו דרך ואני מאבד,
זה תמיד אותו דבר וזה לא מעודד
פזמון:
למה תמיד אני מנסה להימנע מטעויות?
האם הטעות שלי עזרה למישהו אחר?
איך תמיד מוצאים אותי כל השקרים והשטויות?
איך אתם יכולים לחיות עם מנהיג שצריך להתעורר?
בית ב'
לא תמיד חיים כי אפשר למות,
השפיות היא מחלה שמכרסמת בשטות
החולים חיים כי ככה כתוב,
הנורמה דפוקה וזה בכלל לא חשוב,
מנסים למצוא דרך חושבים שמצליחים,
עד שחוזרים הביתה, הסתובבתם במעגלים
פזמון:
למה תמיד אני מנסה להימנע מטעויות?
האם הטעות שלי עזרה למישהו אחר?
איך תמיד מוצאים אותי כל השקרים והשטויות?
איך אתם יכולים לחיות עם מנהיג שצריך להתעורר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
