אין לי עצבים, אין לי זין לכלום.
רוצה לשבת כל היום ולשתות בירה.
עם דמטי על חוף הי-ם, עם ינשוף בבלו הול, עם חברים בכיכר ציון או סתם לבד בבית.
אין לי כח להיות נחמד, אנשים מצפים שאני אחייך, אנשים שאני לא מכיר, אין לי בשביל מה לחייך!
אני גר במדינה שהממשלה שלה דפוקה מהיסוד.
ששמונה חטופים שמחכים לשחרור צריכים להסתמך עליהם, חלקם יותר מ-20 שנה!, אבל הם החליטו שהם לא רוצים לשחרר אסירים.
נראה לי שזה הדבר היחיד שהממשלה באמת עושה טוב, לא צריך לשחרר יותר מאסיר לחטוף, ואם הם לא מוכנים לשחרר, להוריד אותם, מהאוויר מהים או מכל מקום אחר, אבל להיכנס בהם, להציב להם אולטימטום של הריגת אסירים, ולהתחיל בדרג הבכיר.
אנשים אומרים לי שהם "צריכים לדבר איתי" אבל כשאני מציע לקפוץ הם מיד מבטלים.
אביטל (אם את קוראת את זה)- רצית לדבר, אמרת שזה חשוב, אז למה לכל הרוחות את לומדת למבחן באנגלית שגם ככה את עוברת בלי בעיה?
ולמה את משחקת אותה אפלולית בקשר למה זה?
ואם את קוראת את זה תגידי לי, אני לא אכעס ולא אגיד לך להפסיק, אני החלטתי לפרסם את הבלוג הזה, ולא בתור אדם חסוי.
אז תפסיקי לנסות לעבוד עלי, כי אני רואה שאת יודעת יותר מדי.
אין לי עצבים לכלום, בגרות בתקשורת בעוד כמה שעות (נראה לי), אבל אני לא בטוח אלך, למה לי?
בגרות גם ככה לא תהייה לי, וגם אם היה סיכוי אז לא הייתי עושה את זה.
אני צריך לקבל ציון? על מה? על ההשקעה שלי? או על הידע שלי?
אני יודע שאני חכם ואף-אחד לא צריך להגיד לי את זה.
אני בטוח שכל אדם בגילי יודע את כל הפאקים שנעשו ביצור שלי.
אני נמוך, לא פוטוגני ועם זכרון לא משהו, אבל לעומת זאת, אני נראה בסדר, חכם (יחסית) ומתחבר בקלות לאנשים.
אז תפסיקו להגיד שיש לי הערכה עצמית נמכוה, אני יודע בדיוק מה אני שווה רק שלא בזין שלי להיות נחמד!
לוטוס/ הדג נחש.
זה נחת עלי בלי שתכננתי
ומאופטימיסט נעשיתי סתם אנטי
זועף כל הזמן, שונא את כולם
לא מרגיש שותפות גורל עם אף אחד בעולם
חסר סבלנות, אדיש, עיקש
פולט איזה שטות לא מרגיש טיפש
לא סופר אף אחד, גם ככה אני לבד
מסמר קטן חלוד שת'פטיש לא שרד
אין לי כח לצעוק, לצרוח
יקום עצום ובכל פינה סבל
כן שלמה צדק, אין חדש הכל הבל
מי שאחראי קום, שבת שב, יא זבל
שואלים אותי מה יש לך זה לא עושה לי טוב
אומרים לי תתבייש לך, אפשר לחשוב
כדי לא להתאכזב אני מוריד ת'ציפיות
אומרים שדיכאון זה חלק מלחיות
במראה אני רואה שיער לבן בחזה
בחורות בפאב אומרות לי פעם היית רזה
לא בזין שלי להיות נחמד, מה אני אעשה?
אם הייתם חשובים אולי הייתי מנסה
זאת המציאות, זה מה שיש, זה המצב
רוסים אומרים "מצב קשה, משה קצב"
חצי כוס מלאה היא תיכף תתרוקן
אז במקום לשמוח עם מה שיש
כדאי להתכונן לאין
הדבר הוודאי היחיד בעולם
אין אוכל, אין כסף, אין תקוה, אין זמן
תמיד יש אין משהו, תמיד זה לא מתאים
ובכלל עוד לא דיברתי על אהובים שמתים
שואלים אותי מה יש לך זה לא עושה לי טוב
אומרים לי תתבייש לך, אפשר לחשוב
כדי לא להתאכזב אני מוריד ת'ציפיות
אומרים שדיכאון זה חלק מלחיות
השיר הזה, הלב הזה, הכאב הזה
זאת המציאות שלי או שאני הוזה?
אבל יופיו של פרפר, גם אם הוא ימות מחר
מאותת לי שעדיין הכל אפשר
ומאובן מושלם שנפלט מתוך הים
רומז לי שעדיין לא מאוחר
ראיתי את האירוויזיון (חלק וזה רק בגלל שהיה לי משעמם, אל תיבהלו)
וכמו כל שנה היו יותר מדי רקדנים על הבמה ופחות מדי בגדים.
לא שאני שלילי אבל אם זאת אישה בת 70 זה לא חיובי, ואם זה שני גברים שמתחכחים אחד בשני.. (ברר לא רוצה לחשוב על זה.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
