שפיות, אפשר למות מזה.

יושב באוטו, נוסעים.

אני לא יודע לאן, אמא אמרה שהולכים לטייל, לא אמרה איפה, הפתעה.

אנחנו נוסעים והנוף מתחלף, הירוק הופך לצהוב, העצים לשיחים.

אני שואל "אמא לאן אנחנו נוסעים?"

ואמא עונה "בקרוב תראה, רק עצום את העיניים ותנסה לישון"

עוצם את העיניים, נרדם לדקה, אולי שעה או שתיים, אני לא יודע.

פתאום אמא מעירה אותי "יאללה יוצאים"

יוצא מהאוטו, איזה נוף! באמצע המדבר, על איזה הר או רמה, רואים מכתש גדול, והסוף לא נגלה.

אמא שואלת "איזה הפתעה?"

"הפתעה מעולה" אמרתי "יופי של נסיעה"

אבל פתאום הראש מתחיל להסתחרר, אני מתחיל ללכת בזיגזגים.

אמא מסתכלת וצוחקת "מה יש לך?"

"אמא זה לא מצחיק" אמרתי "אני מפחד"

אמא רק עומדת בצד וצוחקת, ככל שמתרחקים האוטו אני מרגיש שהפחד משתלט עלי.

הגובה, חוסר האחיזה, השליטה שנעלמה.

אני נופל, הנפילה לא נגמרת, הדי צחוקה של אמא לאט לאט נלעמים, אני שומע צרחה,

אולי אני צעקתי אולי אמא, אני כבר לא יודע.

פתאום יש הרבה צרחות, אנשים ממהרים, אורות מסנוורים.

"אני כבר לא בעולם החיים?"

"אל תדבר שטויות"

"מה?" שאלתי "מי זה?"

"זאת אמא" שמעתי קול נשי אומר "למה אתה שוכב על הריצפה?"

פתחתי את העיניים, אני מקופל בשמיכה, נראה כמו מומיה, שוכב על הריצפה.