שפיות, אפשר למות מזה.

דבילים לא אומרים עצה!

אומרים אילנית!

עצה טובה שקיבלתי?

רק אחת?

קיבלתי כל-כך הרבה עצות בחיים הקצרצרים שלי שאני לא יודע מאיפה להתחיל.

כמובן יש את העצה שתמיד חוזרת על עצמה: "אתה זייפן! תפסיק לשיר או שאני ארביץ לך!"

עוד עצה שקיבלתי היא להתגלח (שיושמה! תמונה בעז"ה בסוף הפוסט)

כולם נותנים עצות.

"תפסיק לשתות זה יהרוס לך את הכבד" "תתחיל ללמוד!" ועוד...

רוב האנשים נותנים עצות על פי ניסיון חיים, בין אם שלו ובין אם של אחרים.

אנשים נותנים עצות כדי שלא נעשה טעויות.

אבל למה?

אני רוצה לתהות ולטעות, בלי זה אני לא אלמד בחיים.

אם מישהו יגיד לי לא לעשות משהו כי זה יוביל לתוצאה מסויימת, גם אם אני מקשיב לו, ולא עושה את זה, תמיד אני אחייה בתהייה: "מה היה קורה אם..."

אישה חכמה אמרה פעם:"ניסוי ותהייה השאירו אותי עם שריטות על הכוויות" (לאה גולדברג כמדומני).

אני רוצה לחיות עם ניסוי ותהייה, אז אני אטעה קצת, אחטוף קצת מכות ושריטות, אני אכווה, אבל אני אדע! אני אלמד!

מי שלא עשה טעויות בחיים לא יהיה לו על מה להצטער כשהוא יזדקן.

כולנו צריכים לטעות מתישהו.

בואו נחזור לעצה.

איך מגדירים עצה כעצה טובה?

האם עצה טובה שלי אל מישהו אחד יכולה להיות הרת אסון לאחד אחר?

היה פעם מישהו שהתאבד בגלל שלא הקשיבו לעצתו (שדרך אגב הייתה גאונית מאוד)

אבל אותו בחור נתן את אותה עצה לאוייב של האדם הראשון.

מן הסתם שמעתם עליו, אחיתופל נשמע מוכר?

עצה לא יכולה להיות טובה לכולם, תיזהרו עם מי שאתם נותנים לו את העצות שלכם, זאת העצה שלי בשבילכם.

הבטחתי תמונות, אז אני מקיים

רק כדי שתזכרו איך נראתי לפני הנה תמונה.( אני לא באמת מפחיד כ"כ)

זו תמונה מאמצע הגילוח.

וגם זו (למקרה שלא ראיתם טוב)

וככה אני נראה עכשיו (בערך)

אז שתהייה לכם שבת שלום, ומועדים לשמחה.

מוצ"ש חגיגות יומהולדת בי-ם, כולם מוזמנים (מי שאין לו שמונה עשרה שלא יתפלא שלא מכניסים אותו).