שפיות, אפשר למות מזה.

מאז שאני זוכר את עצמי אנשים היו צריכים כסף.

בין אם זה לקנות מסטיק במכולת ("אבא תביא לי שקל") ובין אם זה לקנות דירה ("שרי תביאי הלוואה").

אז למה שלא ננצל את עצם היותנו אנשים שכותבים שטויות בזמננו הפרטי ונקבל על זה קצת כסף?

אני לא רואה שום פסול בלעשות כמה ג'ובות מהצד.

אז יש אנשים שטוענים שזה ממסחר את הבלוגים, אבל ממתי הם לא היו ממוסחרים?

לכל אחד יש פרסומת בבלוג שלו, ואלו שאין להם הם שילמו (או ששילמו בשבילם) כי שלא תהיה פרסומת.

הבלוגים מאז ומעולם היו עניין של מסחור ושל רצון לשווק את עצמך לאנשים אחרים ("יריב תן לי פרו!")

אני מחזיק בדעה שכל אדם רשאי לעשות בבלוגו מה שהוא רוצה (כל עוד הוא לא עובר על החוק).

אם אתה רוצה לפרסם תמונות שלך סבבה.

אם אתה רוצה לפרסם תמונות של חברה שלך, אחלה.

אם אתה רוצה לפרסם תמונות של חברה שלך בעירום, בכיף.

אם אתה רוצה לפרסם תמונות של סבתא שלך בעירום... טוב יש דברים שלא עושים אפילו בצחוק.

מה שאני מנסה להגיד זה שבלוגים מאז ומעולם היו עניינם הפרטי של מי שמנהל אותם.

ואם קיבלתי את הטבעת של דורקס כדי שאני אעשה עליה פוסט, בכיף (רק צריך למצוא פרטנרית).

באמריקה יש כבר שנים בלוגרים שמקבלים כסף על פרסומות שמופיעות אצלם בבלוג.

האמריקניזציה מגיעה לכל מקום במוקדם או במאוחר, אז הגיע הזמן שאנחנו, הבלוגרים האומללים (אלו שיותר ואלו שפחות), נרוויח מזה, ויפה שעה אחת קודם.

עדכון קטן:

ברי היה מלך בהופעה, במיוחד כשהוא ניגן את "אינני אוהב אותה" בסגנון רגאיי.

העבודה קשה מאי פעם, אני כבר הפסקתי להרגיש כמו ערבי ומרגיש יותר כמו כושי, אולי בגלל שכל הגוף שלי נצבע בחום.

באמת!

הייתי כל-כך מלוכלך שכשחפפתי לא ידעתי מתי נגמר הקצף ומתי השיערות שלי נושרות.

הייתי כל-כך מלוכלך שסיבנתי את היד שעה עד שהבנתי שזה לא לכלוך אלא שיזוף.

הייתי כל-כך מלוכלך שהיד שלי מלאה כתמים ואני מרגיש נקי.

אבל זה בסדר, אני לא מתלונן, לפחות יש לי עבודה, יש מאיפה לממן את האלכוהול.