שפיות, אפשר למות מזה.

כמעט חוד, אני במכינה ונהנה מכל רגע (כמעט)

עבר עלי כל-כך הרבה מהפעם האחרונה, אני אנסה לסדר הכל לפי סדר כרונולוגי.

שבו"צ (שבוע צה"ל)

נסענו לביסלמ"ש (בית ספר למודעין שדה), שבצאלים (בנגב), למשך שבוע (שבעה ימים).

מה אני אגיד לכם, תמיד כשהאחים שלי אמרו שברגע שלובשים מדים נהיים: 1.עייפים 2.רעבים 3.חרמנים, לא האמנתי להם, עד שחוויתי את זה על בשרי.

את האמת ללבוש מדים שבוע זה לא כל-כך כיף כמו שזה נשמע, אני מנסה לחשוב איך אני אסתדר 3 שנים.

אבל הדבר אולי הכי דבלי (לפי דעתי) בצה"ל זה החוק שצריך להתקלח כל ערב, מי לעזאזל המציא אותו? ולמה הוא נחוץ?

אכלתי לוף, וזה היה טעים, למרות שמצאתי חתיכת פלסטיק בפנים, כן כמו שאתם שומעים, גם יריתי בM-16 ובנגב.

עשיתי המון דברים (שאסור לי לספר עליהם) וגם ראיתי המון דברים (שאסור לספר עליהם) אבל היה כיף מאוד.

פורים.

פורים היה סוג של מסיבה מיוחדת, עשינו ארוחת ערב במכינה ואח"כ הרבה אוכל, ואז הרבה אלכוהול, המון אלכוהול, גם אני הבאתי קצת ממנו.

התחפשתי למחמוד אבו טיר (מי שלא מכיר שיבושם לו),ובסך הכל היה מאוד נחמד.

הייתי אחרי על האלכוהול, אז פתחתי לי פינה שקראתי לה "באר-מינן".

מסע גליל.

טיול של 6 ימים בגליל, מהתבור עד לכינרת דרך קורנית, (שזה כמו לסוע מירושלים לתל-אביב דרך קריית גת) אבל היה מאוד כיף, ביקרנו בכפר "ערבה" כפר ערבי, היו אנשים נחמדים, וביקרנו גם בישוב שנקרא "הררית", זה ישוב של אנשים שעוסקים ב-"סידיס", שזו סוג של מדיטציה שאנשים שעושים אותה מאמינים שבעזרת מחשבות טובות הם יוכלו לרחף, היה מבדר.

זה בערך מה שעבר עלי החודש, בתימצות.

ניפרד בברכת: "יום יבוא וימציאו בירה כשרה לפסח"