שפיות, אפשר למות מזה.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, אז אומרים, אני לא מאמין לכל דבר שאומרים לי.

אז זהו, המכינה נגמרה, הצבא עוד לא התחיל, ואני באיזושהי תקופת מעבר,

חודש לא מוגדר של חופשה שצריך לנצל אותה כמה שיותר לפני שמגיע היום הגדול!

המכינה נגמרה בבום, אפילו שהייתי מוכן אליו, הייתה מסיבה בבריכה של הקיבוץ, עד אור הבוקר, היה סבבה לגמרי, ואז נפרדתי מכולם, סוחט הבטחות שזו לא הפעם האחרונה, מתגעגע.

כבר עברו יומיים מאז החופשה התחילה, יומיים שבהם כבר הספקתי לנסוע להיפרד מהילדים במועדונית שהתנדבתי בה, להיפגש עם החבר'ה, לראות את גמר היורו, לראות סרטים ("אל תתעסקו עם הזוהן"(ממליץ) "הענק הירוק"(החדש, עם אדוארד נורטון, ענק!) "קונג פו פנדה" (חמוד)) ולראות את הסדרה האווילית אך הממכרת "הנפ)לים".

התוכניות לעתיד הקרוב  הם מפגש עם השבט המורחב, לסוע לצפון להיפגש עם החבר'ה במקומם הטבעי, ואולי גם להגיע לב"ש מתישהו.

אין יותר מדי תוכניות, אבל יהיה טוב!

מכאן ועד אליכם, אני מאחל לכם יום טוב ואפרד בברכת: "שלא נדע עוד צה"ל"