שפיות, אפשר למות מזה.

כבר מעל חודש שלא הייתי פה.

המון זמן בלי להגיד שלום.

אל תדאגו חבר'ה אני עדיין לא מת.

מדי פעם אני בודק מה קורה בבלוגים שלכם אבל לא תמיד משאיר סימנים.

החודש האחרון עבר עלי טוב מאוד, שבת ארגון עם כל החבר'ה, טיול במדבר יהודה והרבה חברים עשו לי טוב על הנשמה.

מה גם  שאחי הבוגר (לא המבוגר הבוגר) החליט לקבוע את חתונתו בחודש מאי.

האח המבוגר יטוס בקרוב לחצי שנה.

ובדיוק באותו שהוא טס עלמת החן חוזרת ארצה.

חוץ מהעצב הקל בזה שאחי טס (שמעורב בשמחה שסוף סוף הוא יסגור את המינוס בעז"ה) אני די מאושר.

בנוגע למה שיקרא עם העלמה, אני עדיין אופטימי, בעוד שבוע אני אוכל סוף סוף לדבר איתה, ולא רק דרך מיילים שספק מגיעים ספק נתקעים בדרך, אני אוכל לדבר איתה, לשמוע את הקול שלה.

ואם תרצה האל (וגם היא) אנחנו ניפגש פנים אל פנים.

אני צריך חיבוק.

עד לפעם הבאה כאן גונן בשיא משדר לכם מביתו אשר בגדה המערבית.