שלום.
ועכשיו שהבנתם שאני רוצה שלום עולמי כמו ילד די נאיבי ממוצע, משהו אחר:
אני רוצה לומר תודה.
לא להוריי שהביאו עד הלום. כי זאת לא הבר מצווה שלי וזה פוסט רציני.
אלא לחיילים שנפלו בקרבות שהביאנו עד הלום.
תודה.
כולכם תבינו לבד למה אני מודה להם.
אני רוצה לדבר על חיילים מסוימים שאני מתחבר עליהם (אחד מהם היה הבעל של בת דודה שלי.)
חייל I + II: נתן אלבז ז"ל ורועי קליין ז"ל -
בשנת 1954 בבסיס צבאי רגיל קיבל טוראי נתן אלבז משימה שגרתית של פירוק רימוני יד.
הכל היה בסדר עד שפתאום אלבז שמע רעש מוזר.
הרעש היה נצרה של רימון שהשתחררה.
אלבז רץ כמו מטורף עם הרימון. (וההמשך אני אגיד אחרי שאסיים גם עם לכתוב את סיפורו של רועי קליין.)
רועי קליין היה סגן מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני במלחמת לבנון השנייה.
באמצע הקרב בבינת ג'ביל נזרק לעבר הכוח שפיקד עליו רימון.
רועי קליין זעק "שמע ישראל" וכמו נתן אלבז:
שניהם קפצו על הרימון ועצרו אותו בגופו.
נתן אלבז קיבל על המעשה את עיטור המופת ורועי קליין את עיטור העוז.
בצדק.
למעשה כזה אני קורא גבורה.
חייל III: עמנואל מורנו ז"ל (הבעל של בת דודה שלי):
עמנואל היה בנאדם צנוע למדי. עליי לציין את העובדה בתור אחד שהכיר אותו.
אף פעם לא ידעתי; וגם לא הייתי משער בדעתי, שעמנואל היה בדרגת סגן אלוף.
הוא בחיים לא אמר על הנושא שום דבר.
אני גיליתי את העובדה הזאת רק לאחר מותו.
עמנואל נהרג במבצע חשאי במלחמת לבנון השנייה, המבצע נערך בעלבק (עיר בלבנון); שם הותקף ע"י מארב של החיזבאללה
שנייה לפני שעלה על המסוק חזרה.
הוא היה בנאדם מדהים. (אני יודע שזה נשמע טיפשי אבל הוא באמת היה כזה...)
הוא הותיר אחריו אשה (בת דודה שלי) ושלושה ילדים.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%95 - מאמר עליו בויקיפדיה.
Crayon Breaker
חג עצמאות שמח בהקדמה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
