יש איזשהו כלל לא כתוב כזה בפרידות, שככל שהוא מחמיא לך יותר בתחילת ההסבר, ככה הוא זורק אותך יותר רחוק בסוף.
הרי הם כמעט תמיד מתחילים פרידה בלספר לך כמה שאת נהדרת וכמה שהיה לכם כיף ביחד, כאילו זה הולך אשכרה לעזור או להפוך את העניין למשהו חיובי. אבל זה אף פעם לא עובד. את כבר יודעת מה הוא רוצה ברגע שהוא מתחיל לפרגן, הרי אין פירגונים גרנדיוזים לחינם. זה לא כמו להגיד לך משהו יפה על הבגד או איך שאת נראית היום, זה ניתוח אישיות בשקל שמפרט את כל הצדדים באישיות שלך שהוא אהב ובעיקר את כל הג'סטות שעשית למענו. ברגע שזה מתחיל להישמע ככה את כבר מזהה את זה, ויודעת שמתישהו אחרי כל הפירגונים האלה יבוא "אבל" בצורה זו או אחרת. את יודעת שבסוף המשפט תרגישי צביטה קלה בבטן או בלב כשאת מקבלת הודעה רשמית שהוא זורק אותך. גם אם זה לא קשר ארוך אלא סתם בחור שיצאת איתו קצת, זה תמיד כואב בלב או באגו. את תמיד תרגישי דחויה ולא תרצי להיות שם באותו רגע.
הוא החמיא לי המון הערב, באמת המון. על כל מיני דברים ולא פסח על כל ג'סטה ורגע משעשע שהיה לנו בזמן הממש קצר שהכרנו. רק רציתי שהוא יפסיק, שיפסיק להחמיא לי כבר ולפרט לי את כל התכונות בי שהוא אוהב ולספר לי כמה שאני אחלה ומגניבה כי כל זה סתם בולשיט וזה פשוט מרגיש כמו לשקר! כי אם באמת היית חושב שאני אחלה ומגניבה וכלה ונמשך אליי וכל החרא הזה - היית נשאר איתי!!
הגעיל אותי כבר לשמוע את המחמאות והפירוטים שלו גם אחר כך בנסיון עלוב לגרום לי לחייך שוב. פשוט הגעיל אותי וכל מה ששמעתי זה בלה בלה בלה בלה בלה ואת באמת ממש בלה בלה בלה בלה בלה ואני אוהב את זה שאת בלה בלה בלה בלה תפסיק כבר!!! לא רוצה את המחמאות הריקות שלך ואת הניחום הריק הזה! אני רק רוצה אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
