שלשול מקלדתי

אתמול קיבלתי סופית במתנה את האוטו החדש שלי:) אני כבר לא זוכרת אם כתבתי על זה פוסט או לא, אבל קיבלתי במתנה מההורים  את האוטו של ספתא לאחר שסיפרתי להם בחגיגיות על תוכניותיי לקנות אופנוע. אויש איזה אוטו נפלא! נפח מנוע 1600 על שילדה קלילה יוצר טיל בליסטי קטן בדיוק כמו שאני אוהבת! הוא גם דיי בתול לאור העובדה שמדובר באוטו משנת 97 ואין עליו אפילו 30 אלף בקילומטראז'.  מערכת הסאונד דיי על הפרצוף, אני אשדרג אותה בהזדמנות. זה יאלץ לצערי לחכות כמה חודשים כי בחודש הבא צפויות לי הרבה הוצאות לציוד הדירה החדשה שתבוא עליי לטובה בתחילת אוק'.

קיבלתי השבוע הביתה את הקטלוג של איקאה - כרטיס האשראי שלי מזיע רק מלהסתכל עליו.

יש להם גם אתר ממש חביב עם כל הדגמים והמחירים. אחרי שביקרתי שם והסתכלתי בעיקר על יחידות איחסון הבגדים המודולריות (אלה שמחליטים לבד איזה חלקים ילכו איפה) , הבנתי שזה ממש חבל שאין להם באתר פונקציה בה אתה יכול להרכיב באתר לבד כל מיני גרסאות של המערכות והוא יציג לך בצד את המחיר של מה שבנית, ככה יהיה לך קל יותר לתכנן קניות מראש ולא תופתע בקופה - שזה משהו שמאוד מעודדים באיקאה (תיכנון מראש, לא את ההפתעות) .אז שלחתי להם מייל על זה. מעניין אם הם ייתייחסו אליו.

האמת היא שהמצב שלי בבנק בכלל לא משהו, אני מקווה שאתמודד טוב עם ציוד הדירה.

אני פשוט מתה לעוף מפה כבר. אמא שלי עושה לי את המוות על בסיס יומיומי, על כל מיני דברים. נראה לי שהיא פשוט הבינה שבקרוב היא לא תוכל לשבת לי יותר על הוריד באותה תנוחה כמו ב23 שנה האחרונות, אז היא מנצלת כל הזדמנות אפשרית בימים אלה. היא משתמשת בקלף ה"בית שלי-חוקים שלי" בערך 10 פעמים בשבוע. היא כבר מגעילה אותי.

שמתי לב לאחרונה שהרבה דברים באמא שלי מגעילים אותי. זה מחזיר אותי לפוסט שכתבתי בבלוג הקודם בפסח בו הפה הענק והבולס של אמא שלי והצחוק המזוייף שלה עוררו בי חלחלה והרגשתי גועל מוחלטת מהאישה הזאת. הרגשתי ככה שוב לפני כמה ימים כשהיינו במסעדה. בלי קשר לכך שהמסעדה הייתה מגעילה (אלתרנתיב בבית ליסין - אל תלכו עם בלוטות הטעם שלכם מתפקדות כראוי), האכילה שלה הגעילה אותי. יש הרבה משקעים ומטענים במשפחה שלי סביב כל העניין הזה של אכילה ומשקל, ודווקא עכשיו כשהתזונה שלי כל כך השתנתה ולשם שינוי אני מרזה משמעותית, פתאום אני מסתכל אחרת על המשפחה שלי ועודף המשקל שלה. לשם שינוי אני מרגישה שידי על העליונה ופתאום גם לי מותר להסתכל עליהם בביקורתיות.

אמא שלי תמיד דיבורים ורק דיבורים, היא בולסת בכמויות ומזיינת לי תשכל על תזונה נכונה. המסעדה הייתה דוגמה נפלאה לכך. שנינו הזמנו פסטות, כל אחת אחרת. במהלך הארוחה כמובן אמא שלי מברברת על ענייני תזונה נכונה וקלוריות ורכיבים ופחמימות פה וחלבונים שם וכל השאר. הצלחתי לסיים בקושי חצי מהפסטה שלי, בגלל שהרוטב היה עשיר לי מידי, כבר קשה לי לאכול מאכלים עשירים בשמן/שמנת/חלילה חמאה מרוב שהפכתי לחלוטין את הרגלי האכילה שלי. היא סיימה את שלה וכמעט ליקקה את הצלחת, ותוך כדי ששקעתי בדיון מרתק  עם אבא שלי על ענייני שיווק, ראיתי בזווית העין שלי את המזלג שלה גולש לצלחת שלי מידי פעם בהתגנבויות. התעלמתי כי גם ככה סיימתי והשיחה עניינה אותי הרבה יותר. כשהמלצר פינה את הצלחות  ראיתי שאמא שלי רוקנה לחלוטין את הצלחת שלי. איזו פרה... הקטע שהכי הרג אותי היה בקינוח, שהצעתי לה ולאבי העורקים שלה להתחלק באחד כי גם ככה אין מצב שאצליח לסיים שלם. הקינוח היה מזעזע ברמות חדשות, טריקולד עלאק... 3 שכבות (בטעם) שוקולד אך ספק אם היה שם גרם אחד של שוקולד אמיתי.שנינו לקחנו את הביס הראשון בו זמנית, וכך מבט הגועל עיטר את פנינו באותו תיאום. ישר הנחתי את הכפית הרחק ממני במטרה לא לראות אותה שוב, אך אימי לעומת זאת (תוך כדי שהיא מתארת כמה שזה מגעיל ואוי ואבוי ולמה זה כזה מלאכותי וזול ודוחה) בדקה שוב ושוב שכבה אחרי שכבה , כל אחת בנפרד, ומידי פעם שוב את הקצפת בצד לוודא שזה עדיין ריץ' דוחה והמשיכה לחפור לתוך הקינוח תוך כדי שהיא מקטרת עליו. אחרי הביקורת היא עזבה את הקינוח לנפשו וחזרה ליין שלה. ואז היא שוב חזרה , כנראה כדי לבדוק אם הטעם השתנה ב5 שניות שהיא לא נגעה בו. היא בכלל לא נהנתה מזה!! למה היא ממשיכה לאכול!??! בשלב זה הגועל שבי ממנה עבר את הסף ואמרתי לה בתוקפנות "תפסיקי לאכול! את פשוט מגעילה!". לא הסתכלתי עליה כי לא רציתי לדעת בכלל איזו הבעה הייתה על פניה. מעניין אם היא כמוני הרגישה שחזרנו 10 שנים אחורה עם המילים האלה, רק שהפעם התפקיד שלנו התחלף. נסענו בשתיקה כל הדרך הביתה.

הבחור מהפוסט הקודם שסימרטט אותי כבר לא בדיוק בתמונה, חתכתי את זה. אמרתי לו שלהיות ידידה שלו אני לא יכולה כי אני רוצה אותו יותר מידי ולהמשיך להיפגש במתכונת הנוכחית זה בעל אופי מיני מידי ולא מספק אותי ושמגיע לי יותר מזה. הוא קיבל את זה מאוד בהבנה כי הוא ידע שמעבר לזה הוא לא יכל לתת לי. מידי פעם אני מקבלת ממנו הודעה שבודקת אם שיניתי דעתי. אני עונה לו בדברים כגון "עדיין לא", ככה כדי להשאיר אותו על אש קטנה. גם כאן הייתה החלפת תפקידים לשם שינוי:)

באותו ערב שחתכנו את זה שכבתי עם מישהו שבעבר נפגשתי איתו כבר כמה פעמים, ידיד שיש בינינו הבנה שכזו. הוא נגע בי ואמר לי שמרגישים שרזיתי. לשמוע את זה היה נפלא כמעט כמו הדרך בה הוא יורד.

המון זמן לא גלשתי, יותר מידי. אני חוששת שאני מתחילה לאט לאט להעלות שוב. יום שלישי יש לי חופש. אני ממש מקווה שיהיו גלים.. עכשיו כשיש לי אוטו אני אגלוש הרבה יותר, כי אני שונאת ללכת ברגל לים ובחזרה ואני לא לוקחת איתי תיק אז אין לי אפשרות לקחת כסף למונית. עכשיו אני גם אספיק ללכת לגלוש לפני העבודה. אין לי בעיה לקום ב5 וחצי, ב6 להיות במים, לגלוש איזו שעה שעה וחצי ככה על הבוקר ולהיות מוכנה ב8 וחצי לעבודה. קודם לא הייתי מסוגלת כי זה היה לוקח שנים ברגל. וסיכון גדול מידי שלא רציתי לקחת. עכשיו רק צריך שיהיו גלים...יהיה טוב:)

טוב די

חפרתי מספיק