שלשול מקלדתי

פיטרו אותי מהעבודה השבוע. זה בא ללא התרעה מוקדמת או אזהרה, ולא קדמה לכך תקופה על תנאי. אני לא אתעכב על פרטים של למה ואיך, בעיקר כי אני עדיין פגועה מכל העניין, אני רק אציין שזה מקרה קלאסי של nice guys finish last.

אספר בקצרה שהייתה מעורבת בכך עובדת, שסמכתי עליה בטיפשותי כסוג של חברה, והיה לנו תאקל. היא עשתה יופי של קמפיין יחסי ציבור שקרי כדי לצאת מהעניין צודקת ומנצחת מול ההנהלה ואני חטפתי זין גדול ושעיר בישבן מההנהלה. בדרך כלל לא מעיפים כל כך בקלות על תאקלים כאלה, אבל הם החליטו שאני לא טובה מספיק כדי  להישאר וזה הקש ששבר את גב הגמל (זה והשקרים שהיא העלילה עליי וזה היה מילתי נגד מילתה ומילתה הגיעה לאוזניהם קודם). מזותומרת לא טובה? לא במובן הטכני או בתודעת השירות חלילה, אלא בגלל המכירות שלי. מסתבר שטעיתי כשהעדפתי לחיות בסבבה עם שכניי המוכרים ולהימנע מויכוחים קטנוניים ודקירות בגב, העיקר לסיים את המשמרת בהרגשה טובה שאני שלמה עם עצמי וההתנהגות שלי. מסתבר שעדיף להיות חרא אובססיבי ולדפוק את חברים שלך ולשקר ולתמרן ולסיים את היום חרא של בנאדם רק כדי למכור.  מנהלת המחלקה אמרה שאני לא שחקנית קבוצתית והמכירות הנמוכות שלי לא מספיקות כדי לגבות את היהירות שלי. זה בעצם בולשיט, כי אני הכי שחקנית קבוצתית בעולם כי אני אף פעם לא הייתי קטנונית למכירות שלי ואף פירגנתי לאחרים ועזרתי להם למכור. ולגבי היהירות? וואלה לא שמתי לב שאני מתקבלת כיהירה, אבל זה לא ממש מפריע לי. יש לי הערכה מאוד גבוהה על עצמי כמאפרת וכנותנת שירות וביטחון מאוד גבוה ביכולת ההתבטאות שלי בעברית ובאנגלית (יש הרבה אנגלית בעבודה) שהיא ברמה הרבה יותר גבוהה מ"חברותיי" לעבודה. בטח שאהיה יהירה, כי יש לי במה לגבות את זה. מעולם לא התיימרתי להיות המוכרת הכי טובה בעולם... להיפך. אין לי בעיה להגיד ללקוחה שבאה אליי אחרי שבוע של שמש באילת שאתאים לה מייק אפ , שתדחה את הקניה לעוד שבועיים לפחות אחרת היא סתם תתאכזב מהקניה. מלא פעמים אמרתי ללקוחות שאני מעדיפה לא למכור להם כדי שלא ייתאכזבו מהקניה עוד שבוע. ואני חייבת לציין שאני הרבה יותר נהנית לראות מבט מרוצה של לקוח שמבין שיכלו לדפוק אותו אבל בחרו שלא, מאשר מבחורה שמתלהבת שסוף סוף מצאה את הגוון שפתון שמתאים לה כאילו וואו... אני גם הרבה יותר שלמה עם עצמי אחר כך. יש שיגידו שזה נוגד את אינטרסים המקום, אבל זה לא נכון להגיד כי בסופו של דבר ללקוח תהיה חוויית קניה חיובית במקום, והוא ירגיש בטוח וגם יעדיף ולחזור לקנות שם כי תהיה לו תדמית חיובית על המקום והמוכרים בו. והוא יקשיב מהר יותר למוכרים אחרים במקום באותו יום אחרי שידור התדמית האמינה הזאת. יש לזה ערך הרבה יותר גבוה מאשר קניה של מוצר אחד ואחרי שבוע לקלל את הספתא של המוכרת והמקום.

טוב חאלאס להתמרמר על מה שהיה, אני גם ככה משקיעה יותר מידי זמן מחיי להתמרמר על העבר והדברים שהייתי עושה אחרת. ואני אפילו לא אכנס בכלל למשמעות הרגשית של משהו שנאחזתי בו וחלמתי עליו שנתיים (MAC)  נלקח ממני יומיים לפני תחילת ההכשרה. גם ככה אם אכנס לזה אתחיל לבכות וזה יהיה עוד פוסט שמסתיים בסצנות מתלמה ולואיז.

העניין האמיתי הוא שכרגע שוב בא מישהו ולחץ לחיים שלי על כפתור הrestart. אין שום גיבוי, ואין שחזור קבצים. נשארתי בלי עבודה, בלי כיוון, החלום שהיה כבר לא יהיה, אין לי כבר למה לקום בבוקר.

מתחילים מחדש

עכשיו לאן? הרמתי טלפון למקום העבודה הרציני הקודם שהיה לי. ליתר דיוק לאותו מעביד. ניהלתי לו באופן לא רשמי מסעדת נודלס, ועכשיו כשההיא עברה בעלות אני אתברג לי לעבודה במסעדת הסושי שלו בה אני אוכלת בערך פעמיים 3 בשבוע וגם החבר הכי טוב שלי עובד שם. צריך להיות לי סבבה שם. ראש טוב, אחלה בעלאבית, מנהלת שקצת זקוקה לניתוח הוצאת המקל מהתחת- אבל יהיה בסדר. החסרונות קלים למניה: 1- שכר נמוך יותר ברמות  2- הרבה יותר שעות  בשבוע (ועדיין בשביל פחות כסף בסוף החודש)  3- אני מאוד מפחדת ממה שעבודה בסביבת אוכל תעשה לדיאטה שלי 4- dead end job , אין לי כוונה לגלגל סושי כל חיי 5- קודם הייתי אדונית בממלכתי ורק אם הייתי ממש לא בסדר במשהו הייתי רואה את האחראית עליי, כאן יש לי מישהי שלא מתה עליי בכלל (היא הכירה אותי בתקופת הנודלס ומסיבה לא מובנת לא ממש מתה עליי למרות שמעולם לא רבנו) שתשב לי על הצוואר וגם בטח תעשה לי הרבה דווקא.

בקרוב אתחיל שם. אני מאמינה שיהיה בסדר.

ומה עוד? עכשיו כשפחות או יותר דאגתי לכסף, יש לי עוד הרבה על מה להחליט. אולי עצם העובדה שככה אולצתי להתחיל מאפס, זה חלון הזדמנויות לשינויים קצת יותר גדולים בחיים. אני משערת שבאופן סימבולי עם ראש השנה אפשר לקרוא לזה "החלטות לשנה החדשה". אבל תאמת, אני לא מרגישה כל כך בטוחה לצאת בהכרזות, כי מעולם לא הייתי ממש אדם העומד במילתו באופן מאוד מצער.  גם אילו כבר הכרזות אני כבר יכולה להצהיר? "יותר לא אתלבש ואלך - מעכשיו אשכב רק עם גברים שגם אוכל לשתות איתם את הקפה למחרת בבוקר"?? בולשיט! מכירה עצמי טוב מידי, לא אחזיק יומיים...

אני בטוחה ששנה שעברה היה סיפור דומה של החלטות, כשבערך לפני שנה העיפו אותי מהלימודים. גם זה היה סוג של restart כפוי. מאוחר יותר השינוי הזה התברר כאכן לטובה כמו שאמא אמרה, אני מאוד מקווה (אך תכלס פחות אופטימית הפעם) שזה המקרה גם כאן. אני אפילו לא זוכרת מה הבטחתי לעצמי אז. רק מראה כמה שההכרזות האלה יעילות..

במקום זה נראה לי שאעשה רשימת משאלות, שהייתי רוצה שיתגשמו השנה, ואעשה את המיטב להגשים אותם. אם הבלוג הזה ישרוד עד אז , אולי אבדוק את הפוסט הזה בראש השנה הבאה ואראה איך איכזבתי עצמי שוב.

1- דירה. זו לא הבטחה רק לעצמי , אלא גם לשותף לעתיד שלי. אמנם אעשה פחות כסף עכשיו, אבל זה לא אומר שאאלץ לוותר על היציאה לדירה משלי.

2- מידה 38 ולהישאר בה. אני כרגע עוד שניה ב40, וזו חתיכת התקדמות מ44.  זה רק עוד 5 קילו ואני שם. אני רק מקווה שלא אהרוס את זה עם סושי.

3- לאהוב שוב. בקשה מוגזמת, אני יודעת, אבל אף פעם לא מזיק לבקש.

4- שעד סוף השנה אבסס עצמי כמאפרת פרילנסרית פעילה. זה הטארגט שלי בחיים ואין סיבה שלא אגיע לשם , גם אם לא עברתי דרך MAC. הוחזרתי ל"התחל" מבלי לקחת 200 שקל, זה לא אומר שלא אנצח במונופול. (מטאפורה פלצנית ומגוכחת אך עם זאת נכונה).

5- שעד סוף השנה אדע לבצע לפחות תרגיל אייר אחד עם הבוגי:) קשה להשיג, אבל נחמד לשאוף.

אז זהו, בכיתי מספיק על העבודה שאבדה והחלום שנופץ. כרגע אני בשלב הדיכאון שדווקא נפל עליי דיי קשה. אני יודעת שאני ממש בדיכאון כשאפילו לא בא לי לשמוע מוזיקה בבית. פשוט לא בא לי. בטח אצא מזה תוך כמה ימים. אני מתה כבר להתחיל את המשמרות בסושי רק בשביל שלא אשב כל היום בבית וארחם על עצמי. זה עצוב וקרוב מידי למקרר. שילוב קטלני.

החלטתי איך אנקום בבת זונה שבגללה העיפו אותי. בזמן שהיא תישאר שכירה עלובה אני אעבוד על המוניטין שלי. השם שלי יגדל ויגדל עד שיום אחד בדרך הביתה אחרי משמרת של ריסוס בשמים בסופר פארם היא תעבור ליד איזה קיוסק ותראה אותי על שער של איזה מגזין נשים, כטיזר לכתבה על איך כבשתי את עולם האיפור. היא עוד תשמע את השם שלי הרבה ותמות להיות כמוני, ואז הרגע הקצר הזה בו היא חשה עליי עליונות יאבד כל חשיבות  ויתחלף בקנאה אדירה. הרי ניצחון אמיתי בין נשים הוא כאשר אישה אחת גורמת לשניה לקנא. אין דבר שנשים שונאות יותר מאשר לקנא במישהי אחרת, זה גורם להן להרגיש נחותות. אני עוד אגרום לה להרגיש נחותה.