שלשול מקלדתי

הנה אני חוזרת לסורי וכותבת עוד פוסט אחרי 4 חודשי צום. לא יודעת למה ת'אמת. זה לא כאילו עכשיו יש לי משהו חכם להגיד, אף פעם אין לי. כנראה בגלל שפה ושם עוד שואלים אותי מה קרה ולמה הפסקתי לכתוב. אז התשובה  יכולה להתחלק לכמה סיבות עיקריות:

איבוד עניין - הכתיבה הפסיקה לעניין אותי, וזה גם לא כאילו יש פה קוראים שאשכרה מגיבים אז לא מתווסף לעניין גם פן התחזוקה של הבלוג

רחמים על הקוראים - יש לי חיים משעממים ועצובים, חבל על זמנכם היקר, אל תבזבזו אותו על החפירות שלי

מעט בושה - אני לא גאה בעצמי ובבחירות שלי לאחרונה

ועצלנות - .

אפתח בדו"ח מצב עגום על חיי, ומה שקרה בזמן שלא כתבתי. סוף סוף עברתי לדירה משלי, לבד , באיזור לא משהו של ת"א. השילוב של הדירה והאוטו והלייפסטייל הבזבזני שלי חונקים אותי כלכלית ולאחרונה אני מקבלת הרבה שיחות טלפון מהבנק. לא כיף.

אני עובדת בעבודה מסריחה ללא אפשרויות קידום ומשכורת קקי. אין לי כח לחפש אחרת. לפעמים יוצא לי לשרת מישהו מהעבודה הקודמת. אין דבר יותר מביך מזה. אני מתביישת בנחיתות המקצועית שלי.

אין לי חבר, לעולם לא יהיה לי, אני מקרה אבוד, הפסקתי לנסות. ניסיתי לחזור לאקס, לא הלך.

אני לא גומרת, לעולם לא אגמור, אני מקרה אבוד, הפסקתי לנסות. סקס כבר משעמם אותי. אמנם שכבתי עם מישהו לפני איזה שבועיים, אבל אני מרגישה כאילו חודשים לא זיינו אותי כמו שצריך. ואז אני חושבת על זה ותוהה, אבל מה הטעם?

היה לי רומן עם שליח אלכוהוליסט בן 32 מהעבודה. הוא היה לוזר אמיתי אבל זיון מדהים, לרגע חשבתי שאיתו אגמור.

יצאתי חודש עם ילד בן 21 בלי שום סיבה הגיונית. הוא היה זיון נוראי. מזל שמהצד, בין השאר, זיינתי את השליח.

כמעט הייתי בהריון, מבלי לדעת מי בכלל האבא.

הייתה לי ירידה גדולה במשקל של כבערך 12 קילו, אפילו קניתי כמה ג'ינסים במידה ארבעים שישבו עליי מושלם והסתובבתי איתם בגאווה. עליתי חזרה בערך 4.

אין לי ממש חברים, רק תחליפים זמניים. אפילו החבר הכי טוב שלי כבר לא מה שהיה פעם. אין לי כח יותר להיאבק בזה. לא רוצה להתנחמד לחברה שלו כדי שהוא ירגיש בסדר על כך שהוא נטש אותי לטובתה ואין לו מושג מה קורה בחיים שלי. תכלס לא נראה לי שמעניין אותו כבר. הוא מתקשר רק אם הוא רוצה משהו.

התחלתי יוגה ומכרתי את המנוי כשהבנתי שאני לא יכולה להרשות אותו לעצמי. עוד משהו שהתחלתי ולא סיימתי.

במחצית הכסף של המנוי אני הולכת לפנק את עצמי בקעקוע חדש. יבוצע בקרוב.

התחלתי לעשן סמים. אני ממש לא גאה בזה, אבל לכבות את המוח כל יום או יומיים אחרי העבודה לכמה שעות, ולהפסיק לשנוא את עצמי והחיים שלי, ולו רק לכמה שעות - ייתכן והיה הדבר היחיד שמנע ממני לחתוך וריד בזמן האחרון. וכן, היו לי מחשבות על זה והרבה.

אני מרגישה שמנה בודדה וכישלון. אין לי שום דבר בחיים.

אני מתכננת עזיבה לאנגליה לעבוד שם כמו חמור ולנסות להתקבל שם ללימודים. פשוט לעזוב פה את הכל. גם ככה אין לי פה כלום. עבודה חרא , משפחה מעצבנת , חברים חרא.

אבל בטח גם מזה אשתפן.

כולי סתם דיבורים. תכלס אני סתם אפס.