פתאום בלי שום אזהרה זה תוקף.
איזה מצברוח רע עם הרבה סיבות, רובן מטופשות.
אם אני אבכה כל פעם מכל שטות אני אהיה בצרות צרורות.
אבל ההרגשה הזאת, של אין עם מי לדבר, חרא הרגשה.
אם יהיה לי עם מי לדבר, אני יוכל לעבור הכול.
אבל בינתיים..
אין לי כוח, לא עמוס אבל עמוס.
הנושא הזה, מתמטיקה, מחרפן לי את המוח.
נמאס לי להרגיש רע שאנשים נעלבים בלי סיבות,
נמאס לי לא להנות.
נמאס לי להרגיש מכוערת ושכל השאר נותנים לי להרגיש ככה גם.
וכן, בא לי לספר.
אבל אפאחד לא שואל.
וכשמישהו שואל מה קרה, כמו שהיא שאלה היום,
אז אני בורחת ומתחמקת.
ממה אני מפחדת?
משיחשבו שזה מטופש. וזה מטופש. אבל אני רוצה שיאהבו אותי בכל מקרה.