מכירים את התחושה הזאת של כשיותר מידי טוב מתחילים לחפש את הרע?
ככה אני, כמו פולניה טובה לא מסוגלת להנות מהקיים, ולא רק זה אם לא להנות למה על הדרך לא להרוס?
אני כבר מספר חודשים עם הבחור המתוק שלי
ולפעמים אני מרגישה שעברו שנים כי כל מה שאנחנו עוברים ביחד- הופך את הקשר לזקן
ולפעמים אני מרגישה שאנחנו רק כמה ימים- כי פתאום אני מגלה עליו דברים שלא ידעתי לפני
זאת תחושה שתישאר לי לאורך כל הזמן, אני יודעת שזה לא ישתנה.
אני יודעת שאני מנסה להעביר כאן משהו יותר בשביל עצמי מאשר בשבילכם, אבל אני לא מצליחה..
איך יודעים שהבחור שאתם איתו הוא האחד?
לא היתה לי תחושה כזאת לפני ואני לא יודעת.
יש רגעים שאני בטוחה שהוא האחד, בטוחה שאותו אני רוצה עם הטוב והפחות טוב שבו
ויש רגעים שאני רוצה לקום וללכת
זה תמיד ככה?
אני לא רוצה להתחתן איתו כי זה התהליך הטבעי הבא, אני רוצה להתחתן איתו כי אני רוצה להאמין שיהיה לנו טוב ביחד.
ולפעמים לא טוב.
אני יודעת שאני אוהבת אותו, ואני יודעת שמה שאני מרגישה איתו לא הרגשתי עם אף אחד לפניו
אבל ברור שזה לא מספיק כדי לרצות להקים בית ביחד.
עברנו משבר לאחרונה, שממנו מתחילה תקופה חדשה של צמיחה והתחדשות
איזה בולשיט בכתיבה, "צמיחה והתחדשות" כאילו אני כותבת ברכת שנה טובה למישהו
מה שאני מנסה להגיד זה שכרגע כדי להצליח בזוגיות אנחנו מנסים להשלים אחד עם השני
להשלים במובן של לקבל אחד את השני כמו שאנחנו ולא לנסות לשנות
ואם זה לא יעבוד.. טוב אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם זה לא יעבוד
זה גורם לי לנדודי שינה המחשבות על זה..
סתם רציתי לשתף מישהו.
לילה טוב לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
