אבא שלי הוא בערך הדבר הכי מדהים שקיים עלי אדמות.

הקשר שלי איתו הרבה יותר פתוח ותקשורתי מאשר עם אמא שלי, למרות שגם איתה אין לי הכי בעיה לדבר.

היום הוא התקשר אליי בבוקר, וזרק כזה לחלל האוויר "הנה את רואה שאכפת לי ממך, שלא תגידי שאני לא מתקשר" J .

אבא שלי הוא טיפוס די מופנם (כמוני למען האמת- יש הרבה דברים שנשארים אצלי שאף אחד לא יידע לעולם) ובנוסף גם די אדיש, הוא עובד כל היום חוזר בערב, ואין לו כוח לכלום (בטח לא לניג'וסים של האחים שלי).

לעומת זאת האחים שלי מאוד צריכים יחס ותשומת לב, אז הם פונים לאמא שלי שמאוד אוהבת להעניק להם את היחס הזה. מכיוון ולי אין סבלנות לשמוע אותם גם, הם תמיד זורקים לי יציאות סטייל "את ואבא שלך אותו הדבר" (פעם אחרונה שבדקתי הוא היה גם אבא שלהם). הדבר הטוב שבקשר עם אבא שלי, שאם אני צריכה משהו אני יודעת שבחיים הוא לא יגיד לי לא (לעומת זאת אמא שלי- כן אומרת, אז מלכתחילה אני לא מבקשת ממנה).

היום במהלך השיחה שלי איתו, סיפרתי לו שיש לנו מסיבת חברה שבוע הבא ואין לי כסף לקנות בגדים וזה מבאס אותי ברמות מטורפות. את ההערה הזאת לא אמרתי כדי שהוא ייתן לי כסף (כי פשוט יכולתי לבקש), אלא סתם כדי לשתף.

אבל הוא לחלופין ישר אמר "תגיעי יום שישי מוקדם ונצא לעשות שופינג", מה אתם אומרים לא אבא מדהים?! אז אני אחזור ברכבת האחרונה היום (עוד שעה בערך), כדי שמחר יהיה לי את כל היום להסתובב בחוץ ולחפש משהו שווה למסיבה.

בשלב מסוים בחיי החלטתי שאנשים שלא עושים לי טוב לא צריכים להיות בסביבתי, וכך יצא שכל פעם שמישהו רוצה ברעתי- פשוט לקחתי את עצמי והתרחקתי.

היום בעבודה, היה לי מין חיכוך קטן עם מישהי שאני מחשיבה חברה שלי. לאחרונה גיליתי שהיא דיברה עליי דברים לא נעימים מאחורי הגב, אז בחרתי לתפוס מרחק. אני משתדלת מראש לא להגיד שום דבר רע על אף אחד בעבודה, כי אצלנו זה כמו בביצה, כל הצפרדעים מעבירות את הרכילות החמה במהירות האור.

היום יצאנו כמה חבר'ה לאכול ביחד, יצא שאני יצאתי אחרונה מהבניין, אז היא אמרה כזה כדרך אגב ושכולם ישמעו "עם פרצוף כזה את לא באה לאכול איתנו" כנראה שבאותו רגע הראש שלי היה טרוד במשהו ונראיתי רצינית- וזו הסיבה שהיא אמרה את זה. אני בתמורה עניתי לה ש"עם פרצוף כמו שלה אני לא הייתי יוצאת מהבית" כן, זה לא היה יפה לענות ככה- אבל ההערות הקטנות האלה כל כך מעצבנות במיוחד שהן באות לפני כולם, ואז כולם בוחנים אותך לראות אם עובר עליך משהו, וזה גורם לי אי נוחות.

הייתה ביננו שתיקה לא נעימה במהלך האוכל, ובסיומה גם מבטים מזרי אימה.

כשחזרתי למקום הישיבה שלי, ראיתי שהיא טרחה ואף כתבה לי מייל שופך על זה שזה לא היה במקום מה שאמרתי, ושאני לא אחשוב שהיא לא שמה לב שאני מתרחקת, היא פשוט התייאשה מלהילחם עליי (למה להילחם?) ושעד לפני שבוע היינו חברות טובות ועכשיו אני כבר לא משתפת אותה בכלום. במייל תשובה, עניתי עניינית שאני אקח את העניין לתשומת ליבי, ולהבא זה לא יקרה. מיותר לציין שהיא לא השיבה. היא פגועה ממני, וגם אני פגועה ממנה. קשה לי עם אנשים שמדברים עליי מאחורי הגב, כשלי יש משהו להגיד, גם עם זה כואב, אני יעדיף להגיד בפנים.

ובנושא הזה אין לי כל כך מה להגיד יותר.