קודם כל אני חייבת לציין שאני מעריצה אתכם.

לקרוא כמעט כל חודש את אותו בולשיט שלי על גברים, על גלגל שתמיד חוזר על עצמו- התאהבות,התאפסות, ופרידה.. תשמעו זה לא קל..

אני במקומכם הייתי כותבת לעצמי "תתבגרי" באותיות גדולות ודגושות ומפסיקה לקרוא..

אבל לא אתם.

לכם יש סבלנות של סלע, ועצות מזהב.

קראתי את עצותיכם מהפוסט שעבר.. ואין ספק שקיבלתי חינוך מיידי.

נכון, אני לא יכולה לבוא בטענות לאף אחד כשאני עושה את אותו הדבר- ולא משנה עם זה חבר או חברה.

לאחר קריאת התגובות,החלטתי להתעלות על עצמי ולדבר עם החברה.

נכון שנפגעתי, ונכון שקצת קשה לי לסמוך עליה כרגע, אבל אני באמת אוהבת את הבחורה הזאת.. אם היו לי נטיות היא הייתה האופציה הראשונה כשידוך.

השיחה ביננו הייתה קשה, היא בכתה והיא אמרה שהיא לא מוכנה לוותר על החברות ביננו, בגלל בחור קנאי וסכסכן, ואני הסברתי לה מנקודת הראות שלי את הבעייתיות ביחסים נטולי אמון.

עכשיו אנחנו שוב מדברות, מנסות לאחות את השברים.

מישהו שיצאתי איתו הראה התעניינות בה, ואני אמרתי לה מבלי להניד עפעף שתלך על זה.

אני הכי אשמח בשמחתה אם זה יעבוד.

(למרות שמוזר לי שהיא יוצאת עם מישהו שהיה לי איתו פעם סוג של קשר לזמן קצר-למרות שאין לי רגש כלשהוא אליו.)

בכל אופן מה שאני מנסה להגיד שורה תחתונה.. זה תודה.

תודה על העצות הנפלאות שלכם, תודה שאתם לא חוסכים בביקורת גם אם היא לא נעימה לאוזן, תודה שאתם לא מייפים לי את המציאות... פשוט תודה.

מקווה שאף פעם אני לא אצליח לשעמם אתכם.. כי אתם סוג של פסיכולוג חינמי בשבילי.

סליחה על הקדיחות,

דתילונית

****זה השלב של הכינורות, ואני מוחה דמעה בזווית העין ***