זהו החורף כבר פה, אי אפשר להתחמק מהעובדות בשטח.

תמיד שאני חושבת על חורף, הקונוטציות הראשונות שעולות לי לראש זה שוקו חם מתחת לפוך ומכורבלת עם מישהו.

כבר אין לי אף אחד הרבה זמן. אף אחד משמעותי הכוונה.

וממש בא לי...

בא לי שמישהו יאהב אותי, שיחשוב שאני מושלמת, ויעריץ כל מילה שאני יוציא מהפה.

בא לי ממש..

אני לא יודעת אם בא לי כי זה חורף, או כי פשוט בא לי להיות עם מישהו רציני לחיים.

חברה שלי הכירה לי איזה בחור, שמבחינת הנתונים בהחלט יכול היה להיות אופציה, אבל הוא לא רצה.

כנראה אני לא הטיפוס שלו.. הוא טען שאני לא מדברת הרבה, ושאין ביננו תקשורת שאמורה להיות.

מוזר, אני תמיד תפסתי מעצמי טיפוס שאוהב לחקור ולשאול ולהתעניין, ואיתו פשוט הייתי דג.

אתמול אמא שלי אמרה לי שהציעו לאחותי אותו והוסיפה שאני רק צריכה לבקש ואחותי לא תצא איתו.

אמרתי לה שאני בכלל לא אמורה להיות צד בסיפור. ואם הוא הזיווג שלה??

בגלל שאיתי לא הלך אז זה אומר שאיתה זה גם לא ילך?

עדיין קצת מוזר לי כל הקטע.. אבל אם זה באמת האחד שלה, מי אני שיגיד משהו?

העניין הזה רק העצים אצלי את התחושה של הלבד.

אני לא באמת לבד, אני מוקפת אנשים שאוהבים אותי, והרוב הגדול שלהם זה בנים.

אבל זה עדיין לא ממלא את החסר..

אני לא אוהבת פוסטים מלנכולים, אבל החורף גורם לי להיות אפרורית

עדיין פה,

דתילונית