תמיד רציתי להיות מוקפת חברים- המוון חברים.

לדעת שאני מגיעה לכל עיר בארץ ויש שם מישהו שאני מכירה.

אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.

כיון שהאופי שלי הוא בעייתי ואני שומרת על קשר תמידי (בנעלי הספורט שלי), חוג החברים שלי משתנה ע"פ תקופות בחיי.

נדירים האנשים שנשארו בחיי יותר מ 3- 4 שנים גג.

זה מצחיק, אני פשוט לא מצליחה לשמור על קשר עם אנשים.. לא מצליחה.

ואז כשהכל נראה קצת אפרפר- גיליתי את הפייס-בוק :) ואני מכורה!!

בהתחלה לא הבנתי מה הקטע, למה להיכנס ולחבר אנשים?

מה משעמם לי? כן. מסתבר שהצורך הזה להיות פופלרי קיים בכל אחד, והפייסבוק הגדיר מחדש את המושג פופולריות. בהתחלה חיברתי את כל מי שהופיע לי בתפוצה במייל (גם אנשים שאין לי מושג מי הם- ואיך הם הגיעו למייל שלי). אח"כ חיברתי את האנשים מהעבודה שלי ואת החברים שלהם, ולסיכום סתם התחלתי לחפש אנשים שהכרתי בעבר, ושאין לי קשר איתם בעליל (וסביר להניח שגם לא יהיה) רק כדי שרשימת החברים שלי תגדל.

התחלתי לעשות סוג של תחרות סמויה עם מכרים שלי וכל פעם בדקתי ברשימת החברים שלהם שאני עדיין עוקפת אותם מבחינת מספר המחוברים אליי.

התחלתי לאשר סתם אנשים שביקשו להיות חברים שלי, זקנים, צעירים, יהודים, ערבים- הכל למען המטרה- להשיג כמה שיותר חברים :).

באיזשהוא שלב גיליתי שאני יכולה להתחבר דרך הנייד אז גם בכל זמן פנוי אני בודקת את הפייסבוק שלי.

זה פשוט קטע שאתר כזה גרם לי להיסחף.

חוץ מזה יש שם גם מלא דברים מגניבים שגורמים לי להיכנס "לעשר דקות" ולהישאר שלוש שעות.

כרגע יש לי 107 חברים.

כן, אפשר להגיד שסוף סוף אני מוקפת חברים (גם אם מתוך ה 107 האלה אני יכולה להגיד רק על 10 שהם באמת חברים שלי)..

אחלה סופ"ש..

דתילונית