לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא"

כינוי: 

בת: 45

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2008

פצע בנפש


אני כבר בת 27.
על מי אנחנו עובדים- אני בת 27 פלוס-נושקת ל 28.
קראתי באתר היכרויות שאליו אני רשומה סיפורים של בחורות בנות 22 שהרגישו שחרב עליהם עולמם כי הן עדיין לא פגשו את זיווגן. כל סיפור כזה שאני קוראת צובט לי בלב יותר- אז מה אני אגיד?
יכולתי כבר בגיל צעיר להתחתן, יכולתי אבל לא עשיתי את זה.
רציתי תואר, רציתי להיות עצמאית- ורק אחרי שהחיים שלי יסתדרו לנסות לבנות קשר לחתונה.
שלא תבינו לא נכון, היו לי קשרים- אפילו קשרים ארוכים, אבל בתת מודע ידעתי שזה לא הזמן אז המשכתי בלי מטרה את הקשר- כשזה היה מגיע לצומת דרכים הייתי פשוט מחליטה שזה לא זה- וממשיכה הלאה לקשר חסר המטרה הבא.
כשהגעתי לגיל המבוגר (יחסית) של 25, החלטתי שזה הזמן להתחתן.. אבל כנראה זה ששם למעלה החליט שעכשיו אני יעבור סדרת חינוך.
ברגע שהחלטתי שאני רוצה קשר רציני, כל הקשרים שלי היו נוראיים, אפילו נוראיים ברמות.
פיתחתי תלות לא מוסברת בכל בחור שיצאתי איתו, אפילו בחורים שידעתי מראש שזה לא יעבוד.
כי הייתי צריכה זוגיות, רציתי להרגיש שאני משתדלת בשביל עצמי, בשביל הרגע הנכסף של להקים בית בישראל.
לאחרונה גיליתי על עצמי דברים מאוד לא מחמיאים. אין טעם לשתף כי רק עצם הידיעה שיש לי חסרונות גורמת לי לרע, אז אם אני אראה את זה כתוב זה רק יעשה לי יותר רע- סוג של חותמת על מה שאני.
אני מנסה שהייאוש לא יעטוף אותי, מנסה לחשוב חיובי, מנסה לשפר את עצמי.
אבל אני רק נשאבת לדכדוך ופסימיות.
נהייתי חולה מהמצב. המצב הפיסי שלי והמצב הרגשי מושפעים אחד מהשני בצורה ישירה ובוטה.
אני כבר 3 ימים בבית- עטופה ברחמים עצמיים.
ניסיתי את אתר ההיכרויות- כי בכל זאת צריך להשתדל ולנסות לקרב את הזיווג- אבל היחיד שמצא חן בעיניי שהיכרתי משם- נעלם פתאום אחרי שבועיים.
נעלם הכוונה- נבלע. לא מתקשר ולא מגיב.
החברות הטובות שלי אומרות לי שזה לא אני, זה הוא.
אבל מה עם שאר הבנים שיצאתי איתם?
כולם דפוקים רק אני מושלמת?!
אני חושפת פה משהו עמוק מידי, משהו כואב מידי...
אבל אני פשוט חייבת להוציא.
אני בוכה לאלוהים כמעט כל יום, מדברת איתו, אולי הפעם הוא ייענה לתפילותיי.
אבל אני משערת שיש לו דברים יותר חשובים על הראש כרגע (מלחמות בעולם, רעב, עוני וכאלה..)
אין פאנצ' ליין למה שכתבתי, רק רצון אמיתי להגיע לשלב של בניית בית בישראל.
אני ממש מפחדת שבסוף אני אשאר לבד.
נכתב על ידי , 29/1/2008 10:57  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



9,745
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , דת , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדתילונית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דתילונית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)