חודשיים? שלושה?

הייתי חסרה למישהו או שלקראת הסוף הקרטוע בכתיבה שלי כבר השפיע עליכם ונטשתם?

חזרתי כדי לעדכן.

לא מבטיחה לכתוב בקביעות, לא בנויה להתחייבויות כאלה במיוחד אם המחשב משחק איתי חולה/גוסס/מת.

אני חיה, זה כבר פלוס ענק (האמת היא שתלוי את מי שואלים :).. עזבתי את החברה בה עבדתי כ 4 שנים רצופות ועברתי למוסד לא פחות חשוב.

החיים די מתנהלים בשגרה שגרתית למדי..

(נו, שתגיע כבר לפואנטה..יש לה או אין לה מישהו?)

הכרתי אנשים חדשים, התנתקתי מישנים. סגרתי מעגל.

וכן, יש מישהו.

ולפי איך שזה הולך (למרות שזה בס"כ קצת יותר מחודשיים) נראה שמצאתי את החצי השני שלי.

זה מצחיק, אבל כשיודעים פשוט יודעים.

ואני יודעת :)

היססתי אם לשתף.. אני סופר פוחדת מעין הרע.. אבל הנה הוצאתי- החדשות כבר ישנות.

התחושה היא כמו בלונה פארק- התרגשות אחת גדולה- אבל לא התרגשות רגעית.. התרגשות כזאת של דבר נכון.

אני רגועה יותר, שמחה יותר, ושלמה יותר בזכותו.

אין לי יותר מידי מה לכתוב.. קצת התגעגעתי אליכם, קצת התגעגעתי לעצמי בכתיבה..

הוא קרא את הבלוג והופתע שיש בי צד כזה.. איזה מין צד זה? זה לטובה אני משערת..

מאוד רציתי לכתוב פוסט אחרון להדפיס את הבלוג ולכרוך אותו לספר זיכרון.

אבל עדיין אני לא מוכנה לשחרר.. אולי יש בי עוד קצת לשתף, אולי יש בי עוד להוציא..

כרגע אני כאן, מקווה שתקבלו אותי חזרה.

שלכם, דתילונית