עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

בשביל לסוע פעם ראשונה, לפני 10 שנים בדיוק, הייתי צריכה לעבור שבר שיהיה גדול דיו בשביל להתגבר על הפחד במסע לבד למקום לא נודע.

חגגתי שם יום הולדת 30 מיוחד ומרגש במנזר נשים בודהיסטי, ארגנתי ערב ראש השנה משמעותי לכמה עשרות מטיילים ישראלים שאת רובם לא הכרתי, ובעיקר חזרתי לכוחותיי.

זה היה מסע של ריפוי ונחמה וחזרה לעצמי.

לאחר שנתיים נסעתי שוב מתוך געגוע ללאדאק שכבשה את ליבי. מקום עם יופי וטוהר יוצאים דופן.

הפעם נסעתי עם אמא שלי ואחותי והמסע לקח כיוון של נסיעה משפחתית עם כל מה שזה אומר.

לאחר עוד שנתיים, שוב נסיעה לאחר ששוב התהפכו חיי ותפסו תפנית חדשה. בהריון עם אבא של איילה, בתקווה משותפת להציל את הקשר שלנו ולבנות חיים משותפים יחד. שוב ללאדאק שהפעם עם כל יופייה לא מנעה את הטעם המר בקשר שנפרם לפני לידה מיוחלת.

הפעם אפילו חלקכם ליווה אותי בדרך.

וכאן שקעתי לחיי אמהות אינטנסיבים, אוהבים, קשים, מרגשים, לא נגמרים...

והחלטתי, עוד כשהיא הייתה קטנטונת, הנסיכה, שיום הולדת 40, עשור לאחר הנסיעה הראשונה, יהיה סיבה הולמת לצאת שוב לדרך והפעם איתה.

אז הנה זה הגיע, אני מגייסת את הכסף שאין לי, צוררת בשק קטן על כתפי את כל הכמיהה לחופש ומנוחה אמיתית ויחד מלא, משמעותי ופותח עם איילה. ועוד שבועיים (בערך), אנחנו יוצאות לדרך. מסע של חודש, בארץ ההפתעות.

מתרגשת!!!

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא 
והדרך עודנה נפקחת לאורך 
וענן בשמיו ואילן בגשמיו 
מצפים עוד לך, עובר אורח 

והרוח תקום ובטיסת נדנדות 
יעברו הברקים מעליך 
וכבשה ואיילת תהיינה עדות 
שליטפת אותן והוספת ללכת 

שידיך ריקות ועירך רחוקה 
ולא פעם סגדת אפיים 
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה 
וצמרת גשומת עפעפיים.

(אלתרמן כמובן)

שלום יקרים, בעקבות המשפט של הנזיר הויאטנמי טיך נאת האן:

סליחה היא ויתור על התקוה לעבר טוב יותר

והשאלה בעקבותיו על מידת כוחו של העבר להשפיע עלינו, והיכולת, אם קיימת של ההווה להשפיע על העבר.

אני מביאה שני שירים שמתקשרים עבורי לשאלה הזאת, של שתי משוררות אהובות - זלדה ויונה וולך.

*

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב מוּזָר

מִישֶׁהוּ שָׁאַל:

הַאִם אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הֶעָבָר?

וְהָאִשָּׁה הַחוֹלָנִית עָנְתָה בְּזַעַף:

הֶעָבָר אֵינֶנּוּ תַּכְשִׁיט

חָתוּם בְּתוֹךְ קֻפְסָה שֶׁל בְּדֹלַח

גַּם אֵינֶנּוּ

נָחָשׁ בְּתוֹךְ צִנְצֶנֶת שֶׁל כֹּהַל - 

הֶעָבָר מִתְנוֹעֵעַ

בְּתוֹךְ הַהֹוֶה

וְכַאֲשֶׁר הַהֹוֶה נוֹפֵל לְתוֹךְ בּוֹר

נוֹפֵל אִתּוֹ הֶעָבָר - 

כַּאֲשֶׁר הֶעָבָר מַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה

זוֹ הֲרָמַת הַחַיִּים כֻּלָּם,

גַּם חַיֵּי עָבָר רָחוֹק עַד מְאֹד.



אַךְ הָאִישׁ הַגַּלְמוּד מִלְמֵל:

וְהַלֹּא הָיָה פַּעַם אַבְרָהָם בַּתֵּבֵל

זֶה שֶׁלֹּא לָקַח אֲפִלּוּ חוּט

מִנֶּפֶשׁ מוֹלִידוֹ.

זלדה

*

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ

הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ

הַבֵּט אָחוֹרָה

בַּהֲבָנָה

מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית

הַבְּרִיאָה

בְּרָא אֶת עַצְמְךָ

זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר

הַיָּחִיד

שֶׁתּוּכַל לִבְרוֹא

כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ

גַּלֵּה אוֹתוֹ

הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה

הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ

כְּעַל שִׁעוּר רַע

עַל מַה שֶּׁהָיָה

כְּעַל עוֹנֶשׁ

הַרְחָקָה

עֲמִידָה בַּפִּנָּה

נוֹקְאַאוּט בַּסִּבּוּב הָרִאשׁוֹן

תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא

כְּאֶחָד שֶׁחָלָה

יונה וולך

ובאשר אליי. עברתי בית ויישוב. המעבר עושה לי טוב. אני מרגישה בבית הזה שעדיין לא סיימתי לארגן,

יותר בבית משהרגשתי בבית הקודם בכל שנותיי בו. הוא קטן ונעים ועצם המעבר והשינוי פותחים אפשרויות והזדמנויות ומפגשים חדשים.

גם עצם המעבר לווה בהרבה עזרה והנחיתה הייתה רכה יחסית, גם עבורי וגם עבור הנסיכה.

את יום כיפור אעביר לבד, בביתי, אראה מה הוא מזמין אותי לעשות ולהיות.

גמר חתימה טובה לכולכם

שנדע ונרגיש תיקונים למקומות הנזקקים להם.