עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

אקס הייתה הרבה יותר נועזת ממני

תום הרבה יותר רחב אופקים

אידיום הרבה יותר פיוטית

דנג'ה הרבה יותר פוליטי 

דודה מלכה ושלומית הרבה יותר פופולריות

ולא כולל פניאלין מצחיקה בטירוף

וזו ש מעוררת השראה

וכן הלאה...

ואני באורח פלא הרגשתי שאני פה, מאד אני

ולכן קשרים משמעותיים ואהבה שקיבלתי פה היו לי משמעותיים לפעמים יותר מאלו בעולם האמיתי

שבלי שמות בדויים אבל לעיתים קרובות עם הרבה יותר מסכות.

כאילו רק אתמול האתר הראשון שהייתי נכנסת אליו עוד לפני המייל, היה ישראבלוג

ועולם מלא התקיים פה לצד העולם החיצוני - מצחיק, מרגש, מחבר, מרחיב אופקים ויוצר חברויות אמת גם בעולם האמיתי.

אבל כמעט כל מי שכתב באותה תקופה, כולל אותי כבר לא כותב

ואני מרגישה, בכנות, שמעבר לנוסטלגיה ולהכרת התודה האמיתית שאני חשה למקום הזה

אולי באמת זה לא נורא אם הוא ימשיך להתקיים בעיקר בזיכרון ובלב ולא יישאר כמין אנדרטה.

ויש לי בלוג של תקופת חיים שלמה לגבות

ועוד בלוגון שפתחתי לבתי, אהובתי, כשנולדה, ורק אתמול חשבתי לכתוב בו עדכון עבורה

ודמיינתי איך עוד כמה שנים היא כבר תוכל לקרוא בו את מכתבי האהבה שלי אליה

ומה שבאמת באמת התחשק לי כשקראתי את ההודעה של מריאט

זה שכל אחד מהאנשים שאהבתי לקרוא ותקשרתי איתם בעולם הסודי הזה של ישראבלוג

יחזור לכתוב, לפחות פוסט אחד

ככה, כמה טיפות מים על הגעגוע

ואם זה פוסט אחרון באמת

אז תודה ואהבה 

בשביל לסוע פעם ראשונה, לפני 10 שנים בדיוק, הייתי צריכה לעבור שבר שיהיה גדול דיו בשביל להתגבר על הפחד במסע לבד למקום לא נודע.

חגגתי שם יום הולדת 30 מיוחד ומרגש במנזר נשים בודהיסטי, ארגנתי ערב ראש השנה משמעותי לכמה עשרות מטיילים ישראלים שאת רובם לא הכרתי, ובעיקר חזרתי לכוחותיי.

זה היה מסע של ריפוי ונחמה וחזרה לעצמי.

לאחר שנתיים נסעתי שוב מתוך געגוע ללאדאק שכבשה את ליבי. מקום עם יופי וטוהר יוצאים דופן.

הפעם נסעתי עם אמא שלי ואחותי והמסע לקח כיוון של נסיעה משפחתית עם כל מה שזה אומר.

לאחר עוד שנתיים, שוב נסיעה לאחר ששוב התהפכו חיי ותפסו תפנית חדשה. בהריון עם אבא של איילה, בתקווה משותפת להציל את הקשר שלנו ולבנות חיים משותפים יחד. שוב ללאדאק שהפעם עם כל יופייה לא מנעה את הטעם המר בקשר שנפרם לפני לידה מיוחלת.

הפעם אפילו חלקכם ליווה אותי בדרך.

וכאן שקעתי לחיי אמהות אינטנסיבים, אוהבים, קשים, מרגשים, לא נגמרים...

והחלטתי, עוד כשהיא הייתה קטנטונת, הנסיכה, שיום הולדת 40, עשור לאחר הנסיעה הראשונה, יהיה סיבה הולמת לצאת שוב לדרך והפעם איתה.

אז הנה זה הגיע, אני מגייסת את הכסף שאין לי, צוררת בשק קטן על כתפי את כל הכמיהה לחופש ומנוחה אמיתית ויחד מלא, משמעותי ופותח עם איילה. ועוד שבועיים (בערך), אנחנו יוצאות לדרך. מסע של חודש, בארץ ההפתעות.

מתרגשת!!!

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא 
והדרך עודנה נפקחת לאורך 
וענן בשמיו ואילן בגשמיו 
מצפים עוד לך, עובר אורח 

והרוח תקום ובטיסת נדנדות 
יעברו הברקים מעליך 
וכבשה ואיילת תהיינה עדות 
שליטפת אותן והוספת ללכת 

שידיך ריקות ועירך רחוקה 
ולא פעם סגדת אפיים 
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה 
וצמרת גשומת עפעפיים.

(אלתרמן כמובן)